לוועדת האתיקה פונים לא מעט מטפלים שמבקשים ליווי וייעוץ בסוגיות הקשורות למסירת מידע והפרת סודיות. אלו שאלות שמעסיקות כמעט את כולנו – סוגיות מורכבות ורגישות, שלעתים מלוות בלחץ מצד המטופלים או מצד גורמי מקצוע אחרים, ובתחושת אי־ודאות לגבי המשך הדרך הטיפולית.
כמטפלים הנושאים על ראשם שני "כובעים" טיפוליים – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, יועצים, וגם מטפלים זוגיים ומשפחתיים – אנו מחויבים לשמירה על סודיות כפולה: הן מכוח המקצוע הראשוני שלנו והן מתוקף הקוד האתי של האגודה לטיפול משפחתי.
בכתבה זו אנסה להציע מעט סדר וכלי ניווט בתוך הסבך: מתי יש עלינו חובה למסור מידע? מתי מותר לעשות זאת בהסכמה? ומתי דווקא החובה הברורה היא להחזיק ולשמור על הסודיות – שזוהי בעצם חובתנו הראשונית בברית הטיפולית.
נושא הסודיות כאבן דרך בתחילת הטיפול
הבטחת הסודיות היא הבסיס לאמון ולברית הטיפולית. מטופלים, יחידים, זוגות או משפחות, משתפים אותנו ברגעים החשופים והפגיעים ביותר שלהם. הידיעה שהדברים יישארו בתוך חדר הטיפול מאפשרת להם להביא אמת פנימית, מורכבת וקשה.
בטיפול זוגי ומשפחתי, חשוב לפנות מקום בחוזה הטיפולי להבהרה ברורה של גבולות הסודיות: באילו תנאים המטפל מחויב לשמור על הסודיות, ובאילו מצבים חריגים הוא יידרש להפר אותה. יש להתאים את ההסבר לסוג הטיפול ולקונטקסט – למשל, בטיפול זוגי המתנהל על רקע קונפליקט גבוה, כדאי להדגיש נקודות אלו במפורש כבר בתחילת הדרך. הצבת התנאים מראש במסגרת החוזה הטיפולי מסייעת למנוע אי־בהירויות וקשיים בהמשך.
טיפול זוגי ומשפחתי – המורכבות הייחודית
כאשר עובדים עם יותר ממטופל אחד, מתווספת שכבה נוספת של רגישות. הקוד האתי של האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי (סעיף 2) קובע כי מסירת מידע החוצה מותרת רק בהסכמת כל המשתתפים בטיפול (כל עוד הם כשירים לתת הסכמה). המשמעות ברורה: אם אחד מבני המשפחה או בני הזוג מסרב, לא ניתן למסור שום מידע – גם אם כל השאר הסכימו.
שתי קטגוריות מרכזיות: חובה מול רשות
- מתי יש חובה למסור מידע – גם ללא ויתור סודיות?
- סכנה מיידית לעצמי או לאחר – למשל כאשר מטופל מבטא כוונה ממשית להתאבד או לפגוע באדם אחר. במצבים כאלה חובת ההגנה על החיים קודמת לחובת הסודיות. כאשר אנחנו מכירים את הרקע של המטופל גם על כך ניתן לדבר מראש ולהבהיר שאם תהיה סכנה אובדנית נאלץ להפר סודיות ולפנות לגורמי מקצוע נוספים כי חייו יקרים לנו.
- חשד סביר לפגיעה בקטין או בחסר ישע – החוק בישראל מחייב דיווח מיידי לעו"ס לחוק נוער או למשטרה, גם אם המידע נמסר במסגרת טיפולית.
- צו שיפוטי – כאשר ניתן צו מבית משפט או בית דין המחייב מסירת מידע, עלינו לפעול בהתאם לחוק. במקרים כאלה מומלץ למסור אך ורק את המידע הרלוונטי והמינימלי, להיעזר בהדרכה מקצועית או בוועדת האתיקה – ולשתף את המטופלים בשיחה גלויה על עצם הצורך בהפרת הסודיות, גם אם חלף זמן ממועד סיום הטיפול.
- מתי מותר למסור מידע – אך רק בהסכמה?
- ויתור על סודיות בכתב – כאשר כל המשתתפים בטיפול נתנו הסכמה מפורשת למסור מידע, למשל לצורך המשך טיפול אצל גורם אחר. כאן חשוב להדגיש את ההיבט המשפחתי/זוגי: ללא חתימה של כולם – אי אפשר למסור מידע כלל.
- הגנה משפטית על המטפל – אם המטפל נתבע בהליך הקשור לטיפול, מותר לו להציג מידע רלוונטי להגנתו, במגבלות החוק והאתיקה.
- הצגה בכנס מקצועי או כתיבה למאמר – שימוש בחומר קליני לצורך פרסום או הצגה מחייב הסכמה מפורשת של כל המשתתפים בטיפול. גם כאשר נעשה טשטוש פרטים מזהים, האחריות לשמירה על סודיות מחייבת אישור מראש ובכתב.
המתח והדילמות
העקרונות המשפטיים והאתיים נראים ברורים על הנייר, אבל בחדר הטיפול המורכבות גדולה בהרבה. אנחנו כמטפלים מוצאים את עצמנו נעים בין קצוות שונים: כיצד לאזן בין הגנה על מטופל בסיכון לבין שמירה על אמונו של האחר? מה עושים כשהחוק מחייב דיווח, אבל החשש הוא שהמשפחה תתפרק או שהמטופל יפסיק טיפול?
המורכבות הזו בולטת במיוחד במצבים של פגיעה מינית בתוך המשפחה, בליווי משפחות המתמודדות עם אובדנות או עם משברים נפשיים חמורים. במצבים כאלה חשוב לחשוב באופן מערכתי ולהישען על "המשפחה המקצועית" שלנו – עמיתים, מדריכים, ועדת האתיקה. השיתוף, ההדרכה והשקיפות מול המטופלים, ככל שניתן, מסייעים להחזיק את הדילמות מבלי להישאר לבד איתן, ולפעול כך שנצמצם נזק אך גם נשמור על חיי אדם ועל שלמות הגוף.
לסיום
שמירת הסודיות היא כלל יסוד בעבודתנו, והיא הבסיס למרחב הטיפולי הבטוח שאנו מבקשים לאפשר לכל אדם, זוג או משפחה שנכנסים אלינו לחדר. יחד עם זאת, חשוב לזכור: מסירת מידע ללא הסכמת המטופלים היא החריג ולא הכלל, והיא נעשית רק במצבים מוגדרים וברורים.
היכולת שלנו להכיר את הגבולות, להחזיק את המתח באומץ ובזהירות, ולהיעזר בקולגות ובאתיקה המקצועית – היא זו שמאפשרת לנו להמשיך לקיים קשר טיפולי מיטיב גם בתוך מצבים מורכבים, ולעמוד נאמנים הן לאמון המטופלים והן לאחריותנו הרחבה כמטפלים.
דליה חרובי – מדריכה ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, עומדת בראש ועדת האתיקה של "האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי" וחברה בוועדת האתיקה של איגוד העובדים הסוציאליים זה כעשור. עוסקת בטיפול והדרכה בקליניקה פרטית, ומלמדת במכון "שילוב" ללימודי טיפול זוגי ומשפחתי.