תקציר
המאמר בוחן את האתגרים היחודיים ביחסי זוגיות ובטיפול בזוג המאופיין בפערים תרבותיים ולאומיים בעת משבר לאומי מתמשך. באמצעות תיאור מקרה של "אור" ו"נור" (שמות בדויים), ייבחנו הדינמיקה הזוגית ותהליך הטיפול מבעד לעדשת תאוריית המערכות המשפחתית של מורי בואן (Bowen, 1978). המאמר מציג את המאבק על שימור המובחנות ביחסי משפחה וזוגיות ומציג כיצד אירוע משברי כדוגמת מלחמה מעלה את רמת החרדה, מחדד את צרכי המערכת ל"אחדות" רגשית ומאתגר את שימור המובחנות ביחסים אלו. פרק המבוא יעסוק במובחנות העצמי וחרדה כמושגים מרכזיים בהבנת יחסי משפחה וזוגיות. פרק ההמשך יעסוק בתיאור המקרה, תוך התבוננות רפלקטיבית ברמת המובחנות שלי כמטפלת וברמת החרדה המגולמת בקשר הטיפולי. סיכום המאמר יציג אינטגרציה בין התאוריה למעשה הטיפולי וידגיש כי מובחנות העצמי וחרדה משולבים זה בזה, מושפעים ממצבי דחק קיצוניים ומאתגרים את היכולת לשאת שונות בתוך קשר משמעותי.
מבוא
בראיה בין דורית, קשר זוגי הנו מרחב שבו מתמזגים ומתנגשים מסורות, ערכים, דפוסי שייכות ואוטונומיה שמקורם במשפחות המוצא. תאוריית המערכות המשפחתית (Bowen, 1978) מגדירה את "מובחנות העצמי" כמושג מרכזי בהבנת תפקוד הפרט, הזוג והמשפחה. מובחנות העצמי משתקפת ביכולת לאיזון בין מערכת החשיבה והרגש, לפעולה מתוך חשיבה רפלקטיבית וליצירת קשרים המשלבים אוטונומיה ואינטימיות רגשית (סקאורון, 2011). מובחנות בקשר הזוגי הנה היכולת למעורבות רגשית מאוזנת, שאין בה התמזגות עם בן הזוג תוך אובדן העצמיות ו\או התנתקות ממנו (אפל, 2011). מושגים נוספים בתאוריה, חרדה אקוטית וכרונית, מוגדרים כתגובת הפרט לאיום אמיתי או מדומה (Kerr & Bowen, 1988). חרדה אקוטית מופיעה בתגובה לאיום אמיתי ולפרק זמן מוגבל, בעוד שחרדה כרונית ניזונה מפחד ממה שעלול לקרות בעתיד. המחולל העיקרי של חרדה כרונית הנו הפרעה לשיווי המשקל במערכות היחסים של הפרט, והיא יוצרת לחץ נפשי ומקשה על הפרט להסתגל אליה (פלג, 2011). מלחמת "חרבות ברזל" יצרה חשיפה ממושכת של יחידים, זוגות ומשפחות לאירועים קשים ולמצוקה פוסט-טראומתית בעקבותיהם (דקל ואחרים, 2025) וניתן להניח, כי לחשיפה זו השפעות גם על רמת המובחנות והחרדה ביחסים משמעותיים.
בעוד שבספרות המקצועית מודגש הקשר בין רמת מובחנות העצמי ליכולת לווסת חרדה כרונית במערכות יחסים משפחתיות וזוגיות (Bowen, 1978), מאמר זה מציע הרחבה לבחינת מושגים אלו בתוך הקשר של מלחמה כמשבר לאומי. תרומת המאמר הנה בהתבוננות על מובחנות העצמי לא כנכס תוך נפשי יציב, אלא כממד דינמי, המאותגר ע"י חרדה כרונית בעת מלחמה. דרך תיאור מקרה של זוגיות מלאומים שונים בצל המלחמה, יוצג הקושי לשמור על מובחנות אל מול לחצים חברתיים ואידאולוגיים. המאמר מציע עוד, כי במצבי דחק המתחוללים על בסיס שונות תרבותית ואידיאולוגית, מובחנות העצמי של מטופלים ומטפלים נמדדת ביכולת לשאת חרדה שמעורר האחר "השונה", מבלי לוותר על האוטונומיה או לנתק את הקשר.
תאור המקרה *
*תיאור המקרה מתאפשר לאחר קבלת הסכמה של בני הזוג ותוך טשטוש של פרטים מזהים
בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל", הגיעו אליי אור ונור (שמות בדויים) ובמפגש הראשון ביקשו לקבל הכוונה אם להפרד או להשאר יחד. נור ממוצא ערבי ואור יהודי מבית מסורתי-דתי. שניהם בכורים במשפחותיהם, בשנות ה-30 לחייהם וגרים מחוץ לבית ההורים. שניהם מגיעים ממסורות וערכים תרבותיים ברורים באשר לחשיבות הנישואין, המשפחה, המסורת והדת. נור מגיעה מרקע תרבותי לפיו נישואין מתקיימים בתוך הקהילה, בנות עוזבות את הבית כאשר הן נישאות והכניסה לאמהות מצופה להיות חלק המשכי של הנישואין. אור מגיע מרקע תרבותי בו הציפיות הן לקיום קשרי נישואין בתוך הקהילה והלאום, להקמת משפחה בגיל צעיר ולשימור אורח חיים מסורתי, כמו גם ציפיה לשרת את המדינה בשרות צבאי.
כבר מפרטי הרקע, שמתי לב כי יש דמיון בתפיסות של אור ונור ביחס לבחירות אישיות וזוגיות שלהם, לעומת פערים בתפיסות מול משפחות המוצא. נור עדיין רווקה, גרה בנפרד מהמשפחה ולא בטוחה ברצונה להביא ילדים. אור מגדיר עצמו כאתאיסט, אינו מוכן להנשא בגיל מוגדר ואינו בטוח שברצונו להביא ילדים. לאור תיאורם כי מרבית בני המשפחה נשואים מגיל צעיר ובעלי משפחות למשל, ניתן היה לשער כי במשפחות המוצא שלהם קיימת לכידות גבוהה סביב מסורות, נורמות וערכים הקשורים לזוגיות ומשפחה, בעוד אור ונור החזיקו עמדות שונות ונבדלות יחסית גבוהה יותר.
כשהתבוננתי על החיבור ביניהם, שאלתי את עצמי מה משקפת יצירת הקשר הזוגי למול משפחות המוצא שלהם? האם אור ונור "נעזרו" בקשר הזוגי המסויים הזה כדי "למרוד" בציפיות הסביבתיות המסורתיות? האם נור בחרה ביהודי שיוכל לשאת אשה עצמאית וחופשיה כמוה, בשונה מהמצופה ממשפחתה? האם אור בחר באשה ערביה שמותחת את גבולות המסגרת שלה, כדי לבסס הכרה בשונות שהוא מבקש לעצמו ממשפחתו? למעשה, שאלתי את עצמי מהי רמת המובחנות שלהם?
כאמור, מובחנות העצמי הנו מושג מרכזי בתאוריה והיא מוגדרת כיכולת של הפרט לאיזון בין רגש ומחשבה, להכוונה עצמית, רגשית ומחשבתית ויכולת לשימור האינדיבידואליות בתוך יחסים משמעותיים (Brown & Erington, 2024). רמת המובחנות של הפרט מושפעת מרמות המובחנות והחרדה במשפחות המוצא, כך שדפוסים ותפקידים נוטים לשוב ולהשתחזר בין הדורות. מובחנות נמוכה משתקפת בתגובתיות רגשית גבוהה ובגבולות בין אישיים סבוכים בין העצמי והאחר, לצד קדימות לעמדות של הקבוצה על פני העמדות של הפרט. מובחנות גבוהה יותר משתקפת ביכולת חשיבה והתבוננות פנימית, יכולת לשמר את האוטונומיה בתוך קשר משמעותי וקדימות לתפיסות האישיות של הפרט על פני התפיסות הקבוצתיות (Bowen, 1978; Kerr & Bowen, 1988).
במקביל לתהיה שלי לגבי רמת המובחנות של הזוג ממשפחות המוצא, שמתי לב לדריכות שלי סביב הציפיה ממני להכוונה בהחלטה על עתיד הקשר. חשבתי שאולי מי שהפנה אותם אליי הם זוג שטופל אצלי בעבר, כאשר בפגישת סיום הטיפול האשה אמרה לי "מהתחלה הרגשתי שבאת לתת עבודה". התפקיד של "קומפטנטית וחזקה", המוכר לי במשפחת המוצא שלי, הדהד את עצמו דרך הציפיות של הזוג ממני. התנועה שאני עושה לאורך השנים להעלאת רמת המובחנות שלי, לתזוזה מהתפקיד המוכר ולהרחבתו אל חלקים של פגיעות ואי ידיעה במשפחה, אפשרה לי להפעיל חשיבה במרחב הטיפולי,להמנע ממתן מענה עבורם ולהישאר סקרנית כלפיהם.
הצעתי כי נעמיק את ההכרות והזמנתי אותם להבין יותר את הרקע שלהם כדי שנקבל משמעות והקשר רחב יותר לדילמה בה הם עסוקים.
נור ואור הכירו מספר חודשים לפני המלחמה. הם תיארו את החיבור ביניהם כמבוסס על משיכה ועניין משמעותי, כמו גם יכולת לתמיכה וסובלנות הדדית. הם שיתפו את המשפחות בדבר הקשר וחוו התנגדות עזה, בעיקר מצד ההורים, אשר תפסו את קיומו של הקשר כמערער על הזהות הלאומית הבסיסית של "יהודי" ו"ערביה". נראה היה שעד פרוץ המלחמה ולמרות התנגדות המשפחות לקשר, נור ואור יכלו להחזיק את קיומו במקביל להמשך הקשר עם משפחותיהם ברמת איזון מסוימת. שערתי, כי הבחירה אחד בשני.ה, לצד היכולת שלהם לשאת את הלחץ והביקורת של המשפחה מול הבחירה הזוגית שלהם, מספרת על רמת מובחנות גבוהה יחסית לזו של משפחותיהם. אף שבני הזוג לא הרחיבו לגבי החלטתם להמשיך בקשר חרף התנגדות המשפחות, נראה היה כי החיבור ביניהם התבסס על אתוס משותף של בחירה חופשית ועל זהות משותפת וחדשה. חיבור זה, לצד הימנעות משיח על הזוגיות שלהם בקשר עם משפחותיהם ובקשר הזוגי עצמו, מנע קונפליקטים ושימר איזון בקשרים אלו.
מערך האיזון השתנה עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".
הגילוי על המשך הקשר ביניהם במשפחותיהם לצד היציאה של אור למילואים, העלה מחדש מתחים במערכת המשפחתית וציפיות להפסקת הקשר, דינמיקה המעלה לדיון את המושגים חרדה אקוטית וכרונית.
המלחמה כמייצגת חרדה אקוטית וכ"מגבר רגשי" לחרדה כרונית במשפחה
מלחמת "חרבות ברזל" והחשיפה להיבטים טראומתיים בקרב האוכלוסיה היהודית והערבית בישראל משקפות חרדה אקוטית מול איום סביבתי עוצמתי, המעוררת פחד מאסון צפוי ורמות מוגברות של אי שקט (פלג, 2011). אולם, מלחמה כאיום אמיתי עלולה גם להפריע או לאיים על האיזון הקיים במערכת המשפחתית. חרדה כרונית מייצרת תגובות רגשיות ואוטומטיות במפגש עם גורמי לחץ ונוטה "למשוך" להיתוך גבוה יותר במערכת המשפחתית ולהתבטא בדרישות לחיבור ולטשטוש של שונות (Gilbert, 2006). יכולתי לראות כיצד המלחמה ובפרט יציאתו של אור למילואים היוו מעין "מגבר רגשי" של חרדה כרונית במשפחות, לאור האיום על האיזון סביב מסורות, ערכים ונראטיבים לאומיים מוכרים. בני משפחתה החריפו את ההתנגדות להמשך קשר עם גבר יהודי שמשרת במילואים, המאיים על הנראטיב הלאומי שלהם ומהווה בגידה בו: מבחינתם, נור מקיימת קשר עם נציג של "האויב". בני משפחתו התנגדו להמשך הקשר וביטאו חרדה לשימור המסורת והשושלת המשפחתית, במיוחד בהיותו בן בכור במשפחה דתית. בצומת זו, ניתן היה לראות כיצד רמה מסוימת של מובחנות שנשמרה עד למלחמה, טולטלה ע"י החרדה סביב ערכים, מסורות ונראטיבים. כעת, שימור המובחנות דרש יותר ויותר כוחות רגשיים מבני הזוג והעלה שאלות לגבי המשך הקשר.
אל מול המתח המשפחתי, אור ונור סיפרו כי הם לא עסקו בשאלת המשך הקשר בשיח היומיומי ביניהם. הם תיארו כי הם לא יודעים איך לדבר על הדברים וחוששים לייצר עימות ביניהם. נראה היה כי בני הזוג ניסו באופן לא מודע לשוב ולהיות מאוחדים למול האיום החיצוני, כשהמשמעות היא טשטוש של המפגש עם השונות הלאומית בתוך הזוגיות. למעשה, כשהחרדה נותרה כלואה במערכת הזוגית והפכה למציפה, המרחב הטיפולי היה מקום להפקדת החרדה והמשאלה שאני אהיה בתפקיד מווסתת הרגש וזו שתכוון אותם להחלטה, נותרה בעינה. התעכבתי איתם על ההימנעות משיח על הדברים מחוץ לטיפול והתברר, כי המנעות זו שיקפה חרדה מהתפרקות הקשר הזוגי.
שאלתי אותם מה כל אחד יפגוש בעולמו אם יהיו ללא הזוגיות הזו?
בירור זה העלה כי אם נור תיפרד מאור, היא תאלץ לשוב לקהילה שלה, לחוות חריגות ושונות, להיות בקשר זוגי לא מספק ואולי אף להישאר "רווקה נצחית" כהגדרתה. אם אור ייפרד מנור, הוא יצטרך לפגוש בתוך עצמו חרדה סביב שימור העצמיות שלו. בקשרים זוגיים קודמים חווה לחץ של בנות הזוג להיכנס למסגרת של נישואין והורות ובכלל חווה "מסגרתיות" מוגזמת. אם ייפרדו, הוא יצטרך לעמוד לבדו מול השונות שלו בקהילה שלו. יכולתי לראות איך כעת, המפגש עם החרדה סביב השונות ביניהם איים לטלטל את המערכת המשפחתית והזוגית, להפריד ביניהם ולהפגיש אותם בחזרה עם החרדה סביב שונות במשפחותיהם. בעצם, אם הם ייפרדו, הם יישארו לבדם מול המערכת הלוחצת והמצפה.
בואן דיבר על המטפל הרב דורי כדמות המתמקמת כמאמן, מעודדת את המטופלים לחקור את המשמעות הרב דורית של קשייהם ומסייעת להם בהפחתת החרדה הכרונית (Brown & Errington, 2024). עודדתי אותם להתחיל להעלות את השונות והפערים בשיח ביניהם, בין הפגישות, לעבור "דרך החרדה" באופן יזום, תוך כדי המשך התבוננות משותפת בו בשיח הטיפולי.
מובחנות וחרדה: מהמערכת המשפחתית והזוגית אל המערכת הטיפולית
אך כאן, המובחנות שלי עצמי שוב עמדה על הפרק. כשעודדתי אותם לשוחח ביניהם כדי להגיע להבנה ברורה יותר של הקשר, שאלתי את עצמי האם אני מכוונת אותם להגיע להחלטה להפרד, בעצם? מול המורכבות והכאב שהם הביאו, חשבתי לעצמי: "זה כל כך מסובך, אולי אין באמת סיכוי לקשר כזה?" שאלתי את עצמי האם אני מבקשת לחסוך מהם את הכאב הקשור בבחירה שלהם, או אולי אני מנסה לחסוך כאב ומורכבות גם מעצמי? אני מלאום יהודי וגם אני מגיעה ממשפחה מסורתית. האם יתכן שאני דוחפת אותם באופן עקיף להפרד כדי להגן על המסורת שלי מפני קשר שנראה לי מורכב מדי ופוגע ב"סדר" המוכר? בשלב זה של תחילת הטיפול, שאלתי את עצמי גם האם נכון להעלות את שאלת המשמעות של הזהות שלי עבורם בתוך המרחב הטיפולי? האם ישנו חשש שכמטפלת מלאום יהודי אני מוטה מלכתחילה לכיוונו? בהתבוננות רטרוספקטיבית, ייתכן כי ההמנעות משיח על השונות והדמיון בזהות הלאומית ביני ובין בני הזוג, נבעה מחשש כי הדבר יעצים את חווית פערי הכוחות והסמכות, יעלה חרדה במרחב הטיפולי ויפגע ביכולתם להתבוננות עצמאית בדילמות ביחס לקשר ולעתידו.
כעבור כחודשיים בטיפול, נדמה שככל שעודדתי את הזוג להיפגש עם החרדה, החרדה החלה להציף גם אותי. באחת הפגישות סבלתי ממיגרנה, הרגשתי בחילה וכאבי ראש קשים וחיכיתי לסיום הפגישה. כשהזוג יצא ועזב את הקליניקה, לא יכולתי לשאת את הבחילה ונאלצתי להקיא (אציין כי בכתיבת הדברים, הקלדתי: "לא יכולתי לשאת את הבחירה"). שאלתי את עצמי "מה השתחרר כאן עכשיו? האם זה הביטוי לכך שהפסקתי לנסות להחזיק עבורם את החרדה? מה זה יעשה?"
בשבוע שלאחר מכן אור פתח את הפגישה כשאמר: "ואו, כמה דברים היא פתחה השבוע שלא יצאו ממנה עד עכשיו". נזכרתי בחוויה הגופנית שלי בסוף הפגישה הקודמת. נראה היה כי החזרת החרדה אל המערכת הזוגית אפשרה התחלה של ביטוי ברור יותר של רצונות ורגשות של הזוג בקשר.
מזוג שהיה מאוד רגוע בטיפול, הם החלו לכעוס.
המלחמה על המובחנות בקשר הזוגי: שירות המילואים של אור
נור החלה לבטא כעס עוצמתי על בחירתו של אור לשרת במילואים. לתחושתה, יציאתו למילואים הנה מעשה תוקפני כלפי בני עמה ומעשה אלים ובוגדני כלפיה. עבורה, קבלה של המשך המילואים משמעותה הסכמה להיות אישה מוחלשת והסכמה לוותר על התפיסות שהיא עצמה מזדהה עימן. כיוון שלתפיסתה היא הקריבה את ערכיה עד עכשיו, היא מצפה כי כעת הוא יוותר על שרות המילואים למענה.
אור החל לבטא כעס כלפי דרישותיה של נור. עבורו, המשמעות של בחירתו היא הגנה על המדינה ועל האנשים היקרים לו, עדות למחויבותו כלפי מערכות היחסים שלו, כולל מחויבותו כלפי נור אהובתו. הבחירה להמשיך ולשרת במילואים היא סמל להזדהות עם מקורותיו הלאומיים והמשפחתיים, אך הוא מסמן אותה כבחירה אישית שלו עצמו שהוא לא מוכן לוותר עליה. עבורו, ויתור על שרות המילואים משמעו ויתור בעצם על עצמו ופגיעה עתידית גם בקשר הזוגי.
בשלב הזה יכולתי לראות כי נוכח ההחלטה להעביר את מרכז הכובד של החרדה אל המערכת הזוגית בחזרה, השיח על הבחירה לשרת במילואים חשף את הנסיגה של אור ונור אל זהויות המקור. כעת, כל אחד מהם מתחבר בחזרה לערכים ומסורות ממשפחת המוצא, מזדהה איתם וחווה אותם כשלו\ה. זה היה רגע בו שאלתי את עצמי: אז מה שלהם? מה שייך למשפחות שלהם? האם המילואים מהווים סוג של סמל למאבק שלהם על המובחנות בתוך הקשר הזוגי ובקשר עם משפחותיהם?
הצעתי כי מתוך מה שהביאו עד כה, נראה לי כי כל אחד מהם בוחן את מקומו סביב שלושה מעגלים שיש בהם חרדה ברמות שונות: חרדה סביב משפחת המוצא, חרדה סביב המרחב הזוגי וחרדה סביב העצמי של כל אחד. אור ונור התחברו למטאפורה הזו והצעתי כי נבחן את מיקומו של כל אחד מול המעגלים הללו בנוגע להחלטה על המשך הקשר.
מובחנות העצמי במבט אל העתיד: בחירה בעצמי, בחירה בקשר
אור שיתף כי במידה ויישארו בקשר הזוגי, המתח בינו ובין משפחתו צפוי להימשך, אך הוא מרגיש מסוגל לשאת את הפערים המהותיים וגם משפחתו תצליח לבסוף לחיות לצד בחירתו. ביחס לעצמו, מתחדדת לו ההבנה כי המשך שרות מילואים הנו בחירה שהוא לא מוכן לוותר עליה. ביחס לקשר הזוגי, בחירתו בנור נובעת מהדמיון התפיסתי ביניהם, אך גם מתוך חרדה מחוויית אשמה אפשרית כלפיה אם ייפרדו. הוא לא יוכל לשאת שקשה לה וזו, לדבריו, תמה מוכרת לו מיחסיו עם משפחתו. תיאור זה העלה מחדש את המחשבה על רמת המובחנות של אור ממשפחת המוצא מול קבלת החלטה עצמאית ואישית.
נור שיתפה כי היא מעוניינת להמשיך בקשר, מתוך אמונה שאם משפחתה תקבל את אור והוא ימשיך בשירות המילואים, היא תוכל לחיות עם המצב. עם זאת, עלתה בי תהיה לגבי מקור החרדה שלה: האם החרדה מהמשך המילואים שייכת לה או למשפחת המוצא שלה? אם ימשיכו בקשר ומשפחתה תמשיך להתנגד לו, מה זה אומר? במעגל הזוגי היא מספרת כי המשך קשר זוגי עם אור וגם פרידה ממנו יעוררו בושה: בושה בקהילתה להיות בקשר זוגי עם יהודי שיוצא למילואים בצבא "האויב" ובושה פוטנציאלית במקרה של פרידה להיוותר ללא חתונה וללא ילדים. שיקפתי את הבושה שתפגוש בכל בחירה שלה וכי בעצם כל בחירה עצמאית שלה תעורר חרדה.
ואז, נור הוסיפה כי הקשר עם אור הוא מקרה המייצג מאבקים רבים מול משפחתה על העצמאות שלה. היא הביעה רצון לשתף את אמה במצוקה בה היא נמצאת ובההזדקקות שלה לאהבתה גם אם היא נשארת עם אור. הצעתי כי מהלך כזה יהיה מהלך שלה עבור עצמה, שלא ברור אם יביא להסכמה לבחירתה, אך יוכל לסייע לה להביא את עצמה באופן פשוט בפני משפחתה. בנקודה זו שניהם העלו הקלה מסוימת מול מה שנראה כהתחלה של תזוזה מהמלכוד אל התבהרות שהם כה צריכים אותה.
אבל אז, שבו ועלו הספקות. אור העלה חשש שגם אם בסוף יישארו יחד, הבחירה של נור בו תהיה מתוך החרדה של הישארות לבד והוא לא יודע כמה באמת תצליח לקבל את הבחירה שלו להמשיך במילואים. נור שבה והעלתה ספק לגבי יכולתה להחזיק את הקשר במקביל לבחירתו במילואים.
ואז הצעתי להם לבחון באיזו מידה שאלת הקבלה של השונות שלהם על ידי המשפחה והקהילה שלהם מקפלת בתוכה שאלה מהותית של היכולת שלהם לבחור עצמאית אחד בשני.ה, על אף הנראטיב שלעולם כנראה לא יתקבל במלואו על ידי האחר?
לאור אילוצים שונים של הזוג היתה הפסקה של מספר שבועות בטיפול. עם חזרתם, אור ונור הגיעו לפגישה בחוויה אסופה יותר ושיתפו על החלטתם להישאר יחד, לצד תהיות משותפות לגבי יכולתם לשאת את חוסר הוודאות סביב סוגיית המילואים. נור שיתפה בכך שבחרה להישאר בקשר מבלי לאמץ או לאשר את בחירתו של אור, בעוד אור מצא בתוכו את היכולת להכיל את חוסר ההסכמה שלה מבלי לוותר על זהותו וערכיו. נראה היה כי בשלב זה ניכרת רמת מובחנות גבוהה יותר, בה בני הזוג מסוגלים לבחור אחד בשני מתוך מעורבות רגשית מאוזנת, ללא התמזגות עם האחר או התנתקות ממנו (פלג, 2011). שיתפתי אותם בהבנה כי בשלב זה הם בוחרים בעצמם בקשר הזוגי מבלי לוותר על תפיסותיהם העצמאיות, ותוך יכולת להחזיק את השונות ביניהם, בחירה שממנה נוכל לבחון את האתגרים הבאים בדרך.
כעת, לאחר מספר חודשי טיפול, יכולתי להעלות לשיח את השפעת זהותי כמטפלת יהודיה על התהליך. בני הזוג שיתפו בחששות המוקדמים שהיו להם סביב שאלת האובייקטיביות שלי, אך ציינו כי היכולת שלי להישאר יציבה ורגישה מול עמדותיהם המנוגדות והתכנים העוצמתיים סייעה להם להרגיש נינוחות וביטחון.
התהליך המתואר מספר כי מובחנות אינה ערך מוחלט, כי אם תהליך דינמי ומתמשך, הן עבור בני הזוג והן עבורי. אור ונור נדרשים להמשך עבודה כדי להעלות את רמת המובחנות אל מול הלחצים המשפחתיים והזוגיים שעוד נכונו להם. גם עבורי, השמירה על מובחנות הינה עבודה פנימית מתמשכת: המשך עבודה על המובחנות האישית שלי, לצד היכולת להישאר יציבה מול חרדה או הצפה רגשית כמטפלת. זוהי התהוות מתמשכת של חיבור לעצמי ולאחר, על מנת לעודד צמיחה (Gehart, 2014).
סיכום
המאמר הציג תהליך טיפולי בזוג מלאום שונה שהגיע לטיפול עם דילמה לגבי המשך הקשר. אף שהדילמה 'להישאר או לעזוב' היא דילמה מוכרת בטיפול זוגי, מלחמת "חרבות ברזל" חידדה את הדילמה של הזוג למשמעותה של "מלחמה" רחבה יותר: מלחמה על הזהות, על העצמיות, מלחמה פנימית של כל אחד על מובחנות העצמי ועל ויסות חרדה בקשר עם משפחות המוצא ובקשר הזוגי.
תאוריית המערכות המשפחתית מדגישה את הקשר בין מובחנות העצמי וחרדה כרונית בקביעת רווחתם של הפרט, הזוג והמשפחה (Kerr & Bowen, 1988). רמות מובחנות נמוכות ממשפחת המוצא יבואו לביטוי בתלות גבוהה במערכות יחסים תומכות, צורך באישור של האחר, דאגה לרווחת האחר וחרדה גבוהה מול קבלת החלטות עצמאיות כמאפיינים מרכזיים ביחסים (פלג, 2011).
סיפורם של אור ונור מצביע על השונות שיכלו לאפשר לעצמם ביחס למשפחות המוצא המסורתיות שלהם, כתשתית ליצירת הקשר הזוגי. אמנם הדמיון ביניהם בתפיסות ובערכים והמענה הרגשי ההדדי אפשרו להם חווית גדילה והתרחבות של העצמיות שלהם עם הבחירה הזוגית. עם זאת, ההימנעות משיח על השונות הלאומית בקשר המשפחתי והזוגי כאמצעי המשמר איזון, מצביעה על הצורך להיות בקונפורמיות וקושי לחשוב ולפעול באופן עצמאי, כמסמנים רמת מובחנות נמוכה (פלג, 2011).
ניתן היה לראות, כיצד מלחמת "חרבות ברזל" פועלת כ"מגבר רגשי", המעלה את החרדה הכרונית במערכת ומאתגר את רמת המובחנות של הפרט בתוך הקשר הזוגי והמשפחתי. לפי הגישה, בדומה למשפחה, החברה הינה מערכת רגשית ותנאי לחץ כגון מלחמה, יעלו את רמת החרדה ויעלו נטיה לאחדות ותגובתיות רגשית במערכת (Bowen, 1978). ניתן לראות עוד כי גם בהקשר החברתי וגם בהקשר המשפחתי והזוגי, מלחמת "חרבות ברזל" מחדדת את הקיטוב בין הנראטיבים הלאומיים, דוחקת לכיוון של היתוך ומאתגרת את היכולת לשאת שונות מהותית בתוך קשר משמעותי. המקרה של אור ונור מלמד כי מובחנות העצמי וחרדה כרונית משולבות זו בזו וכי מובחנות הנה מושג דינמי, המשתנה בעת אירוע דחק חיצוניים.
התהליך הטיפולי הדגיש את חשיבות התמקמות המטפלת כדמות "מאמנת" שעובדת על מובחנותה שלה. על ידי החזרת החרדה אל המערכת הזוגית, התאפשר מעבר מתגובתיות רגשית והימנעות לשיח של בחירה מודעת. בסופו של דבר, היכולת של בני הזוג להישאר יחד "לצד" חוסר ההסכמה המהותי על שירות המילואים מסמנת את היכולת לעבודה על מובחנות העצמי אל מול דרישות הקונפורמיות של המערכת. עובדה זו מזכירה לנו כי בטיפול בין-דורי בעת משבר לאומי, המטרה אינה בהכרח השגת הרמוניה או הסכמה, אלא יצירת מרחב שבו העצמי יכול להתקיים בתוך קשר, גם כשהעולם בחוץ ובפנים סוער.
ד"ר חגית שטרן, עו"ס, פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית ומדריכה מוסמכת. מרצה באוניברסיטת חיפה ובמרכזים טיפוליים פרטיים, עוסקת בהוראה על טיפול והדרכה בטיפול משפחתי, בהדרכת מטפלים משפחתיים וצוותים רב מקצועיים.
מקורות
אפל, ז'. (2011). דיפרנציאציה של העצמי, דיפרנציאציה ממשפחת המוצא, חרדה והסתגלות לנישואין. בתוך: רבין, ק' ולנס, ע'. (עורכים). הדיפנציאציה של העצמי (עמ' 175-194). אמציה.
דקל , ר', קוכמן,ע', חורש,ד', ושובל-צוקרמן,י'. (2025). מסע משותף: השלכותיה של מצוקה פוסט-טראומתית על זוגיות והצעות להתערבויות. חברה ורווחה, מ"ה (1), 13-29.
פלג,א'. (2011). דיפרנציאציה וחרדה: האם התאוריה של בואן תקפה? בתוך: רבין, ק' ולנס, ע'. (עורכים). הדיפנציאציה של העצמי" (עמ'225-251 ). אמציה.
סקאורון, א'. (2011). התפתחות המחקרים בנושא דיפרנציאציה. בתוך: רבין, ק' ולנס, ע'. (עורכים). הדיפנציאציה של העצמי (עמ' 102-131). אמציה.
Bowen, M. (1978). Family therapy in clinical practice. Jason Aronson.
Brown,J., & Errington, L. (2024). Bowen family systems theory and practice: Illustration and critique revisited. Australian and New Zealand Family Therapy,45, 135-155.
Gehart, D. (2014). Mastering competencies in family therapy: A practical approach to theories and clinical case documentation. Brooks Cole.
Gilbert, R. M. (2006). The eight concepts of Bowen theory. Leading Systems Press.
Kerr, M., & Bowen, M. (1988). Family evaluation: an approach based on Bowen theory. WW Norton & Company.
