רבדים שונים של סקרנות בזוגיות

"אין לי כישרונות מיוחדים. אני רק סקרן נלהב".  (אלברט איינשטיין).

סקרנות הינה אחד ממניעי ההתנהגות האנושית, הדלק לגדול, להתפתח, להתנסות, להמציא ולתכנן, לבחון הנחות יסוד, להבין ולגלות.  כמו כן, הסקרנות מהווה אמצעי התגוננות בפני חרדה. האדם חוקר את העולם, מנסה למצוא סדר ושיטה כדי לארגן, להבין ולתת משמעות שתעזור להתמודד עם עולם מאיים (ביון, 2003).

סקרנות בזוגיות מספקת חלון לנפש האחר ומביאה ידע היכול להפוך את הסקרנות להיות מצמיחה או מצמיתה. היא יכולה להיות מלאת חיים ונחוצה כתחליף לאדישות, לניכור, לשגרה ולקיבעון. היא מביאה תקווה לשינוי והזדמנות לחוויות של תיקון, קבלה, הכלה, ונחמה. אולם, היא גם חמדנית וחודרנית, מעוררת חרדה ואימה ומצריכה מודעות למתי לחדול כשיש איום וסכנה מחדירה למסתורים הנפשיים.

ניתן לומר שסקרנות בזוגיות היא מעין תיבת פנדורה שתוהים האם לפתוח ומקווים שבנוסף לחרדות, לאגרסיות ולהשלכות תמצא גם התקווה.

קליין תיארה דחף פנימי לידע הדחף האפיסטמופילי. היא ראתה בדחף זה, דחף מולד של האדם לדעת את עצמו ואת עולמו, אהבת הידע, שאיבת עונג מרכישת ידע והתשוקה לדעת מאפשרים אינטגרציה של האגו, להרחיב ולהעמיק את ההבנה העצמית, למידה מהניסיון, ביסוס האחר בעולם הפנימי ולביסוס האני בעולמם של אחרים. הם גם מאפשרים להכיר את האחר, לעשות סדר בעולם, לתת שמות, להבין את החוקים, למצוא הגיון ושליטה בחיים (Karliner, 2016;  Ofer, Durban, 1999 ).

היחסים עם הורה הם המרחב הראשוני שעליו הילד מנסה את סקרנותו, מגרש אימונים לסקרנות וגילוי. הילד סקרן לדעת את פְּנֵי האם וּפְנִים האם. הוא מנסה לרכוש ידע דרך חקירת גופה של האם, נפשה ורגשותיה. מבחינתו ידיעת האם היא ידיעת העולם וידיעת העצמי. הוא גם חוקר מתוך תקוה למצוא בתוכה אהבה רבה אליו. אהבה, שעוזרת בפיתוח אובייקטים טובים, מעלה את תחושת הביטחון, היציבות והאמון בעצמי ובאחר. מאוחר יותר דחף זה מופנה כלפי העולם והאנשים שבו.

 תגובות ההורה לסקרנות מעצבות את גישת הילד לעצמו ואת היחס שלו למציאות ולאחרים (קליין, 2013 1930). סקרנות שמקבלת הכלה, סובלנות והתפעלות מרגיעה את הילד, מפתחת את היכולת לחשוב ומעודדת סקרנות. שמקבלים סקרנות ושורדים אותה היא הופכת ממזיקה והרסנית לבונה ומקדמת צמיחה ויצירתיות. מאפשרת לגלות, להכיר ולהתמודד עם חרדות ראשוניות (Ofer, Durban, 1999). הרגע של הכחשה של הסקרנות עולה מחוסר היכולת להתמודד עם חרדות הקשורות לידע.

כשההורה "מסתורי" או כשהשפה המשפחתית עמומה, הילד לא מקבל מענה מספק לסקרנותו, לא מקבל מספיק אינפורמציה על אחד מהוריו או על מה שקורה במשפחתו וסביבתו (למשל במקרים של טראומה). חוסר קבלה ועידוד של הסקרנות ותגובות גלויות וסמויות של כעס, חרדה וכו', גורמים לעצירה בהתפתחות, משאירים את הילד "רעב", מתוסכל, מבולבל, אדיש, פגיע, נסוג לחוסר חשיבה, חשדן לאובייקטים משמעותיים בחייו, נמנע מתלות, מצמצם סקרנות או נמנע ממנה, או אוגר באובססיה מידע (ביון, 2004). 

כשילד או בן זוג שואלים למה ורוצים לדעת, יש בזה גם את הרצון לדעת וגם את המשאלה להיות בקשר עם אדם ״שיודע״. בתהליך ההקשבה, החשיבה והמענה ההורה או בן הזוג מכילים את עוצמת הסקרנות. לשניהם יש הזדמנות לחשוב ביחד, לנחש, לדמיין ולשחק. זהו תהליך הכרות הדדית של העולם ושל אחד את השני. אלא שלפעמים הסקרנות הופכת בלתי נסבלת דורסנית וחודרנית. באותם רגעים יש קושי לחשוב ולהכיל.

סקרנות דורשת שנוכל ונרצה לצאת מתוך עצמנו ולהסתכל על האירועים שסביבנו כמו שמסתכלים על חידה – בצניעות "אני לא מבין מה הולך פה" – עם מוטיבציה "אני רוצה לדעת מה קורה פה". ובאומץ "אני מסוגל להיות כאן". המרחב בין "אני לא יודע" לבין "אני רוצה לדעת" מאפשר לסלול את הדרך ללמידה, לגילוי ולחוויות חדשות.

הברית הזוגית

תיאוריות יחסי אובייקט רואות את הילדות המוקדמת כתקופה בה אובייקטים מופנמים הופכים לאבות- טיפוס בקשרים מאוחרים יותר (מורגן) . זוגיות היא המרחב שבו מופעלים ומשוחזרים יחסי האובייקט המופנמים המוקדמים. האובייקטים המופנמים מעוררים אצל כל אחד מבני הזוג התנהגויות היסטוריות וחוויות חדשות מתפרשות כממלאות ציפיות נושנות. עם זאת, קליין מדגישה: "מלבד השפעות מוקדמות, ישנם גורמים רבים אחרים הלוקחים חלק בתהליכים המורכבים הבונים קשרי אהבה … יחסים בוגרים נורמליים כוללים תמיד גם מרכיבים חדשים, הנובעים מהסיטואציה החדשה, מהנסיבות ומאישיותם של האנשים שאנו באים איתם במגע, ומתגובתם לצרכינו הרגשיים ולתחומי העניין שלנו כאנשים מבוגרים" (קליין, (1937)), עמ' 72). כלומר, בתהליך בחירת בן זוג נבחר באופן לא מודע אובייקט אהבה הדומה לאובייקטים המופנמים ומתאים למודל הפנימי של יחסים ושעליו נוספות חוויות חדשות ממצבי חיים בבגרות.

בני זוג כורתים ברית זוגית לא מודעת המונעת מהחזרה הכפייתית – הנטייה הלא מודעת של הנפש לחזור למקומות של כאב, סבל ומצוקה ומספקת "מיכל" שאליו כל אחד מבני הזוג תורם בתקשורת לא מודעת חלקים מעוררי קונפליקט, איום, חרדה ואשמה במטרה לתקן או להביא לפתרון מוצלח יותר.

בן הזוג בהיותו בית קיבול מתאים, מקבל את ההשלכה ומתנהג בהתאם להפקדה הרגשית שהושלכה. כך מתאפשר לכל אחד מבני הזוג לחיות בצל השלכותיו ולהיות עמם בקשר רגשי מבלי לחוש אותם כשלו. קבלת ההשלכה מעתיקה את הקונפליקט מתהליך תוך אישי לתהליך בין אישי. הקבלה ההדדית של השלכות מכוננת את הפנטסיות וההגנות המשתפות הלא מודעות ושולטת על טבע הנישואין, על התפתחות האישית ועל הברית הזוגית (Pickering, 2011; Ruszczynski, 2005).

תחילת מערכת יחסים זוגית מלווה בהרבה סקרנות. רצון להכיר, ללמוד, לגלות ולדעת את בן הזוג. במהלך השנים, ההכרות והידיעה יכולים להיהפך ליציבות והמשכיות אך גם לקיבעון ונוקשות. להיות סקרן ולהתעניין בבן הזוג אינו תהליך פשוט או מובן מאליו. זהו חלק מתהליך התפתחותי. סקרנות, כשהיא במידה הנכונה מעלה את היכולת האמפטית והבנה איך האחר חושב, מרגיש וחווה. הבנה, משמשת ככלי לאינטימיות הכוללת נפרדות ויצירתיות ((Akhtar,2017.

אהבה, שנאה, סקרנות

ביון (,2003, 2004) ראה בסקרנות חיבור רגשי בין אובייקטים הקשור למתח הקיים בין ידיעה (K), אהבה  (L) ושנאה (H). מורגן (2019) מדגישה שהסקרנות לגבי אהבה ושנאה נותנת חיים לזוגיות וצריך לנהל את השנאה כחלק מאהבה. פרויד הדגיש שההיפך מאהבה אינו שנאה אלא אדישות (פרויד, 1915c, עמ' 133).

מורגן (2019) מגדירה אהבה כסקרנות לגבי האחר, הרצון להכיר אותו בדמיון, לעסוק בשוני שלו מהעצמי, כמו גם, התענוג ליצור משהו חדש ביחד עם " אחר". מורגן (2019) מגדירה שנאה כהתרחקות מהאחר ורצון להפוך את השני לדומה ולא נפרד. קונפליקט זוגי מפגיש את הזוג בנפרדות ובשוני מהאחר. לפעמים השוני מבוקש ומוערך, לפעמים, השוני מעורר שנאה. טווח הרגשות נותן למערכת היחסים חיים, עוצמה ואינטימיות    .

זוגות רבים מרגישים שלא יכול להיות מקום לשנאה במערכת היחסים שלהם, וכך השנאה יורדת למחתרת. כשהשנאה מוכחשת היא יכולה להשפיע באופן ערמומי  על מערכת היחסים. זה מתבטא בהתנהגות הרסנית בעלת השפעה מתמשכת ובשיתוק הסקרנות. במרחב שבין אהבה ושנאה ניתן לראות את הסקרנות כאלטרנטיבה שלישית. אלטרנטיבה שבה היצירתיות יכולה לפרוח. ביחד עם אהבה ושנאה סקרנות היא דחף נוסף (Karliner, 2016; Stokoe,2021).

לעיתים, דחף אהבה/שנאה מנטרלת את הסקרנות הדחף לידע, (בריטון, 2015). החוויה היא של התקפה, ביקורתיות, שיפוטיות  והשפלה והחיבור נפגע. חוויה רגשית שמצמצמת ויכולה להרוס את המרחב בין דמיון ומציאות. האדם מפסיק להיות סקרן לגלות עניין והיכולת ללמוד מן הניסיון נפגעת. מנגד, כאשר האיזון בין אהבה לשנאה מצוי בצד האהבה, האהבה מקלה על השנאה ומאפשרת סקרנות וידע על אהבה ושנאה ופחות חרדה מהם. יש דחף להיוודעות (K), ניתן לחפש התנסויות חדשות ואובייקטים חדשים ולגבש רעיונות ופתרונות יצירתיים, המצמיחים את הנפש, האהבה והקשר (Pickering, 2011; ביון, 2004).   

כאמור, בבחירת בן זוג יש אלמנטים של הזדהות השלכתית ובחירה לא-מודעת במי שישתף פעולה בשמירה על התקווה שניתן לתקן את מה שחסר במערכות יחסים מוקדמות יותר, להתמודד עם צרות עין ולאפשר הפחתת כפיית החזרה. הפחתת כפיית החזרה בזוגיות דורשת סקרנות ומודעות. נדרש הידע על ההשלכות הזוגיות, הבנה מה כל אחד מפקיד אצל האחר, התבוננות על תהליכי ההזדהות ההשלכתית ולקיחת בעלות על ההשלכות תוך הכרה בשיתוף הפעולה הלא מודע ביצירת הגנות זוגיות משותפות. במצב שהתעניינות אינה נובעת מסקרנות ורצון לדעת את האחר, אלא מתוך צורך להשתלט על האובייקט, מתעוררת החרדה מפני השנאה והסקרנות נחסמת  (קליין,1930,1937).

אדיפוס, לדעת, קנאה והכרת תודה –צרות עין וחמדנות

לסיפור המיתולוגי על אדיפוס יש תפקיד משמעותי בהבנת התפתחות האישיות, בהתפתחות יחסים בכלל ובזוגיות בפרט. אדיפוס, ללא ידיעה הורג את אביו ונושא לאשה את אימו, כעונש הוא מעוור את עצמו ובכך אינו רואה. ביון רואה בסקרנותו של אדיפוס ועקשנותו לחשוף את האמת בכל מחיר כיהירות. יהירות, הדוחפת לצורך להתמודד עם "קטסטרופה פסיכולוגית". היהירות באה מהרצון לחשוף אך מעוורת ולא מאפשרת עיבוד רגשי של מה שנחשף (ביון,2003).  

שטיינר (2017) בחן את אדיפוס מההיבט של הרצון לדעת (סקרנות) מחד ושל הפחד מפני הידיעה מאידך. בריטון (2015) מתאר "אשליות אדיפליות"  ככאלה שמטרתן לחסום את הסקרנות מלהביא לגילוי מציאות נפשית. הוא מצביע על הנטייה המושרשת בטבע האדם להעלים עין ממציאות כואבת, שלקיומה מודעים לפחות חלקית, ובכך נמנעים מהתמודדות עם אמת מבעיתה. למשל, הידיעה שההורים הם זוג והוא, הילד, אינו חלק מזוג זה.

 היחסים הזוגיים מציעים הזדמנות לעבד שוב את הנושאים האדיפליים ולפתח את היכולת להיות זוג עם יכולת לסקרנות, אינטימיות והכרות הדדית. המפגש עם מטפל זוגי יוצר את שחזור המשולש האדיפלי שבו העולמות הפנימיים של המטפל ושני בני הזוג באים לידי ביטוי בצורות שונות: המטפל כהורה, המטפל כהורה אידיאלי, המטפל כילד לזוג הורים ועוד. המשולש מחיה את תחושת בדידות והחוויה להחזיר את בן הזוג להזדהות עם הילד המודר שהיה, עם הכאב, העלבון והסבל שחווה ואת הריקוד של קרבה ומרחק, תחרות, צרות עין או קנאה ויכולת לתקן (Pickering, 2011).

הסקרנות מביאה ידיעה והכרות עמוקה יותר עם העולם הפנימי של בן הזוג ואת ההבנה שיש חלקים שבן הזוג לא תמיד חולק. ביחסים זוגיים לא בוגרים ההתמודדות עם חוויות אלה באה לידי ביטוי בצרות עין. "צרות עין היא תחושת כעס על שפלוני מחזיק בדבר מה נחשק ומהנה, והדחף צר העין הוא הרצון לקחת את הדבר מידיו או לקלקל אותו" (קליין, 2002 עמ' 246). בן הזוג שהוא מושא לצרות העין הופך מטוב ונדיב לרע, אכזרי וקמצן. בני הזוג חווים התקפה והכחשה מוחלטת של המציאות הפנימית של כל אחד מהם ונחסמת כל אפשרות לסקרנות (קליין,2002).

החמדנות וצרות עין חוסמים למידה והכרות והסקרנות והידע נחווים כרעילים. זה יכול לבוא לידי ביטוי ביחסים בחשיבה מעגלית, בצורך אובססיבי לאגור מידע, בתחושה של שעמום או ריקנות, קשה לשים גבולות ויש הצפה וחרדה. אינטימיות וקרבה מרתיעים כי עלולים להציף הצרות עין והרס  ולא קשרKarliner, 2016,Ofer, Durban, 1999) ).

ביחסים זוגיים בוגרים, הסקרנות יכולה לעורר קנאה. הקנאה כרוכה בכעס ובפחד. בן זוג חש שהחוויה של לאהוב ולהיות נאהב נמנעת ממנו, או עשויה להילקח ממנו אולם היא אינה הרסנית כצרות עין (קליין, (1946,1957).

ביחסים זוגיים בוגרים יש בעלות על אובייקט פנימי טוב, יותר אינטגרציה בין האהבה לשנאה, פחות פחד מתלות ומאובדן בן הזוג האהוב ויותר הבנה וקבלה שבן הזוג שונה ונפרד.  יש אפשרות להכיר תודה, לראות את עצמם ואת האחר כטובים ומיטיבים וליהנות מכך. זהו מעבר מעיסוק בחרדות הישרדות של האני להכרה את בן הזוג והכרה בבן-הזוג, אובייקט האהבה, כשלם ונפרד ומסקרן. התוצאה היא יכולת לדעת את עצמי ואת האחר ולנהל דיאלוג זוגי גם כשהקנאה מתעוררת (לויטה, 2009).

סקרנות והיכולת לעיצוב סמלים.

"רק משהתבסס יחס סמלי לדברים ולאובייקטים…נכנס לפעולה הדחף האפיסטמופילי" (קליין, 2013, עמ' 98).

היכולת לעיצוב סמלים נותנת משמעות לידע, מאפשרת חשיבה רגשית, משחק ויצירתיות, מאפשרת לאדם לחשוב את עצמו ואת האחר, לחקור, לפענח ולפתח קשר ולחוות את העולם כמלא סדר ומשמעות. בעזרת היכולת לעיצוב סמלים יש הדברות בין העולם החיצוני והפנימי, הפנטסיה והמציאות. התוצאה היא הבנה שסקרנות אינה מסכנת כי הפנטסיות ההרסניות אינן מתרחשות במציאות החיצונית וכשהוא כועס או שונא הוא לא הורס באמת את בן-הזוג ואינו עומד להיהרס.  כשאין יכולת לעיצוב סמלים, החשיבה קונקרטית ונוצר בלבול בין הסמל ומה שמסומל. בין המחשבה, ההרגשה והתגובה ובין המציאות הפנימית של כל אחד מבני הזוג, המציאות הזוגית, והמציאות החיצונית. התוצאה היא חיים בעולם מאיים, מתקיף וסדיסטי, קושי לתקשר עם האחר וזוגיות עתירת אימה וקונפליקטים (קליין, 2013 ; רוט, 2016).

חוה ומאיר הגיעו לטיפול זוגי כשאין בניהם יחסי מין ויש מריבות רבות סביב כסף. שניהם בני ארבעים ואחרי לידת הילד השלישי. במעגל חיי זוגיות, הם סיימו את שלב ההולדה ונמצאים בשלב שבו המיניות היא להנאה ולא להמשכיות.

 הזוג הגיע לטיפול זוגי כשמאיר מתלונן "שחווה חסכנית מאד, שלא לומר קמצנית" ואילו לחווה מפריע ש"למאיר אין תשוקה" וכתוצאה מכך אין בניהם מיניות זמן רב. " חיים כמו שותפים לעסק". זוג שיש לו את היכולת לעיצוב סמלים, יש אפשרות להגיע לתובנה שהכסף והמין יכולים לייצג הגנה זוגית משותפת המבטאת הימנעות הזוגית מחיות ותשוקה. אולם, כשאין את היכולת לעיצוב סמלים, חוה נחווית כקמצנית ומאיר כאיש ללא תשוקה. העיסוק הוא בפרטים ובחוויית ההתקפה המתמדת שכל אחד חווה ושמובילה לחוסר אונים, ייאוש, השפלה, וחוסר סקרנות ורצון לדעת את האחר.
כשחוויה לא עברה הסמלה, לא ניתן לדבר עליה כתוכן ולא מתאפשרת סקרנות. במקום זאת, משתלטת כפיית החזרה. כשבן הזוג חש אכזבה או תסכול הוא חש שחשף את הכוונות האמיתיות לפגוע בו ו"שוכח" את האהבה שחש זמן קצר קודם לכן. הזעם שעולה מהאכזבה הופך לחרדה מהפנטזיות ההרסניות שכן המחשבות והרגשות, הופכים לתוכנית פעולה הרסנית קונקרטית המובילה, לחרדה מפני הרס עצמי והרס של בן הזוג. אין תחושה של האני כצופה, המפרש ומתווך בין החוויה לאפשרויות התרגום השונות שלה.

סקרנות פנטסיות ואמונות.

"כאשר האשליה שולטת בכיפה, יש הרגשה כי סקרנות טומנת בחובה אסון" (בריטון, 2015, עמ‘ 62).

נישואים הם מושא לפנטסיות ואמונות אוניברסליות מודעות ולא מודעות כמו: "המפתח לנישואים ארוכי טווח ומוצלחים הם מזל ואהבה רומנטית"; או, כשבזוגיות יש פנטזיה להבין ולהיות מובן תמיד, החוויה היא שהאחר לא מסכים איתי כי הוא לא מבין אותי כאילו מדובר בבעיה קוגניטיבית ולא בבעיה של השקפה חלופית. רעיון השונות קשה ומתקיף.

כשמתייחסים לפנטסיה או אמונה כאל עובדה, זה מעניק תוקף של מציאות לנפש. בריטון (2015) מזהיר כי תמימות דעים ופנטזיה משותפת (כפי שקורה בזוגיות) עלולה לשמש תחליף לבוחן מציאות ולשמש הגנה זוגית לא מודעת משותפת.

בעזרת הסקרנות למי אני ומי האחר ניתן לחשוף ולהכיר את הפנטסיות והאמונות הלא מודעות. הפנטסיות הלא מודעות הן התוכן הלא מודע הראשוני, עם התפתחות האני מתבססת בהדרגה ההבנה של המציאות החיצונית. אתגר שהסקרנות מציבה בזוגיות הוא להבחין בין המשאלות והפנטסיות שהושלכו על בן הזוג ולגלות את הפער בין פנטסיית האהבה למציאות. אובייקט האהבה של הפנטסיה הוא משאב בלתי נדלה של טוב, שמבטיח לספק, לאהוב, להכיל ןלסלוח. הממשי הוא, משאב חלקי ומורכב. בתהליך הגילוי פוגשים גם חלקים פחות נעימים. כאלה שצורמים ושגורמים למבוכה, תסכול, זעם, אימה והשפלה (רוט, 2016). 

אמונות ופנטזיות לא מודעות הגנתיות בזוגיות יכולות לשתק את הסקרנות, את התשוקה ללמוד ולדעת את האחר, גורמות להתקפה על החיבורים ועל היכולת ליצירתיות (בריטון, 2015). העדר סקרנות מקבע אמונות נוקשות בעוד שנוכחות הסקרנות מאפשרת לפרק את האמונות הישנות והבולמות להעשיר את האני, ולהפנים אובייקטים טובים. כשהזוג לכוד בפנטסיות או אמונות לא מודעות נמנעת מהם החוויה של גילוי עצמי ולהתגלות לשני ונבלמת ההתפתחות. לדוגמא: הזוג יכול להילכד בפנטסיה שהם אמורים להכיר אחד את השני "מבפנים". נדרשת  ההכרה הכואבת שלעולם לא ניתן לדעת את האחר מבפנים. כשאין הבנה כזו נחסם המרחב לזוגיות יצירתית והסקרנות מהווה איום ( Morgan & Stokoe, 2014 Nathans & Schaefer, 2017). ביחסים זוגיים בוגרים יש הבנה של משמעות הנפרדות הנדרשת לסקרנות מיטיבה ואין צורך 'לחדור' לאחר ולדעת אותו מבפנים מאחר שמבחינתו ידיעת פנים האחר היא ידיעת העצמי. כשאמונות לא מודעות ופנטסיות על יחסים הופכות למודעות ומוגדרות כמשאלה, רצון, פחד ולא כעובדות, נוצר מרחב זוגי חדש ולזוג יש את ההזדמנות להתבונן ולחוות באופן אחר את היחסים, את העצמי ואחד את השני.

דוד ודפנה נשואים כ30 שנה. בברית הזוגית לדוד תפקיד המצליח והיודע כל בנושאי כלכלה ועסקים ואילו דפנה כדבריה: "אחראית על האושר המתמיד של בני משפחתה" והיודעת כל בנושאים רגשיים, רפואיים ויום יומיים. בעקבות בעיה רפואית נכנס דוד למצוקה רגשית עצומה. דפנה, ניסתה למצוא פתרונות רפואיים ורגשיים ומשנשאר מדוכדך הרגישה שנכשלה במשימתה כ"משרת האושר" ומוצאת הפתרונות. דוד חש בודד ומלא זעם על בגידת גופו ועל שדפנה לא מתעניינת בו. ואכן החוויה היתה שדאגתה של דפנה לא נובעת מסקרנות או אמפטיה אלא מתוך מצוקה שלה שאינו מאושר והיא נכשלה בתפקידה. בטיפול הזוגי, כשדוד מנסה להביא את עצמו, דפנה אינה מסוגלת להקשיב להיותו "לא מאושר"  ובוודאי לא לעכל שיש לה חלק כלשהוא במצוקה שלו.

סקרנות מסתור נפשי ואימה ללא שם

כאמור, צריך להבחין בין סקרנות לחמדנות. כלומר, להבחין מתי גילויי התעניינות הם אקט חודרני במסווה של סקרנות.  בשיח הזוגי עולות שאלות כמו: כמה בטוח ואפשרי לדעת אחד את השני, להכיר, להיחשף, להסתכן בפגיעה. למשל: שמשון ודלילה- שמשון  חווה את דלילה כסקרנית כששאלה "הגידה לי במה כוחך ?" (שופטים, טז'). אלא, שברגע שחשף בפניה את סוד פגיעותו, כשיצא מהמסתור הנפשי, השתמשה בזה נגדו והביאה לסוף המר של שניהם. יש כאן גם פיתוי וגם בגידה. היא מפתה אותו לגלות לה את סודו ואז בוגדת בו ומספרת לפלשתים. זהו חלום הבלהות, האימה חסרת השם, של התמסרות לסקרנות, כשהתוצאה היא בושה, השפלה והכחדה.

הסקרנות מסכנת את האדם החושף את מה שעדיף שיישאר מודחק אצלו או אצל בן הזוג שלא רוצה או לא בשל לדעת. בן הזוג יכול להרגיש כמי שמנסים לחדור למסתורי נפשו (שטיינר, 2017  (1993)). באופן כזה, שני בני הזוג מתגוננים יחד מחומר שלא אפשרי לדעת. "מסתור נפשי מצייד את המטופל באזור של שקט יחסי ושל הגנה מפני מתח" (10, עמ' 29).  אלא ש"ההקלה שמספק המסתור מושגת במחיר של בידוד, של קפיאה על השמרים ושל נסיגה" (10, עמ' 31). הגחה ממסתור נפשי מובילה לתחושה של חשיפה ויכולה לעורר אשמה, בושה, וזעם. ובעיקר, האדם בהיותו "מוצף רכיבים נפשיים לא מוכלים שלא עברו טרנספורמציה" מתמלא באימה (6, עמ'82) מה שביון תאר כ"אימה חסרת שם". ב"אימה חסרת שם", יש חרדה קיומית בלתי נסבלת הנחווית כמתקפה שמטרתה למנוע כל אפשרות של ידיעה עצמית ושל מציאת משמעות ביחסים (ביון, 2004). ברגעים אלה, בן הזוג והמטפל, המעודד סקרנות, הופכים לאויב אכזר מסוכן. תפקידו של המטפל במצב כזה "לנהל“ תהליכי חשיפה הדרגתיים הדרושים להתמודדות הזוגית עם "אימה חסרת שם“.   

יתכן מצב בו באמצעות הזדהות השלכתית וסקרנות חודרנית אחד מבני הזוג מפעיל את השני כדי לחשוף אותו במקום להיחשף. בן הזוג, במודע או לא במודע, בשם הסקרנות חושף את מסתורי נפשו של בן הזוג כדי לא להתמודד עם מסתורי נפשו שלו (Nathans & Schaefer, 2017). "היציאה מהמסתור הנפשי מאפשרת למטופל לראות את האובייקט במבט מציאותי יותר, והדבר מחייב אותו להתעמת עם חלקים לא רצויים שבעבר נסתרו מהעין" (שטיינר, 2011, עמ' 38). הכרות חדשות אלה פירושן התמודדות עם צרות עין, קנאה, תסכול, זעם, אשמה וחרטה.

 אבי וגילה הגיעו לטיפול במטרה לשקם את הזוגיות.

אבי ניהל מערכת יחסים עם אישה אחרת במשך כשנה. מטרתו היתה "להעיר את גילה", לבקש את אהבתה וסקרנותה "נבהלתי עד כמה אני מקנא בספרים שלה, בעבודה שלה ובחברות שלה. איתם עיניה מוארות וכשהיא איתי היא נכבית". באין מוצא אחר הוא בחר בכניסה למשולש כדי להחיות את המאבק האדיפלי ואיתו את היכולת לזכות באהבה. במקום להלחם על נוכחות הוא לקח בגניבה נוכחות, התחברות מגע וקרבה. לפי קליין "…. בעזרת הבגידה האדם מוכיח לעצמו כי האוביקט האהוב שהוא חושש כי יהרוס אותה באהבתו וחמדנותו, אינה חיונית שהרי הוא יכול למצוא תחליף (אישה) שכלפיה הוא חש "רגשות יוקדים אך שטחיים" (קליין, 2002, עמ' 71). למרות כל ניסיונותיו של אבי שגילה תגלה, אותם הבין בדיעבד, היא לא גלתה. גם היא בדיעבד הבינה שלא יכלה רגשית לדעת. בסופו של דבר, הוא התוודה. השאלה הראשונה ששאלה גילה היתה:  למה אתה מספר לי?
תחושת הבגידה היא ברבדים רבים ואתייחס רק לחלקם.  אבי מרגיש בגידה שגילה אינה רוצה לדעת אותו, אינה סקרנית אודותיו והפנטזיה שבת זוגו יודעת או רוצה לדעת אותו התבדתה. במקביל, הפגיעה העמוקה שגרם לה מובילה אותו לאימה מהתוקפנות שלו ומכך שהרס אותה, את אובייקט האהבה. 

גילה נבהלה מהעובדה שאינה מכירה את בעלה ומכך שלא יכולה לסמוך על עצמה לדעת, שאינה מוגנת לא על ידו ולא על ידי עצמה. במקביל, הזעם הנרקיסיסטי שעלה בה העלה את האימה העמוקה מפני התוקפנות והרצחנות שלה. במהלך הפגישות הראשונות היו שתיקות מרובות שנבעו מהאימה ללא שם, מאותן תחושות עמוקות ששניהם חוו ואיתם נאלצו להתמודד.

הזוג היצירתי

זוגיות שיש בה מרחב, קבלה, הכלה, הבנה ואפשרות להכיר את העולם הפנימי של האחר, מעשירה את היחסים ומאפשרת חמלה, נחמה, תקווה והזדמנות לחיבור מפרה ויצירתי. ביון (ביון, 1957 (2003)) מתאר את המטפל והמטופל כזוג יצירתי. בטיפול זוגי, להיות זוג יצירתי מהווה שלב התפתחותי המאפשר לכל אחד מבני הזוג קיום אוטונומי עם חיות, הנאה ואגרסיה (Ruszczynski, 2005).לסקרנות תפקיד מרכזי בפיתוח זוגיות יצירתית. כשהסקרנות חיה, נעה בין הידיעה והחיפוש, בין ההפתעה וההתרגשות, בין החרדה והעונג, הזוג יכול לחשוב ולחוות  את הדינמיקה הזוגית.

חקירת הזוג הפנימי [המופנם] והזוג החיצוני, המציאותי, חיונית לבניית זוג יצירתי. הזוג היצירתי יכול 'לחשוב רגשית' ולשאת עמימות, חוסר בטחון ושונות בלי לבטל או להכחיש נפרדות ושונות. בעזרת הסקרנות, זוג יצירתי מאפשר בניה של מיכל זוגי המסוגל להכיל את הרגישויות והפגיעות של כל אחד מבני הזוג ולשרוד רגרסיות ואגרסיות במהלך החיים המשותפים. במיכל הזוגי יש מרחב לצמיחה נפשית, מיתון חרדות, רישום נפשי של חוויות חדשות ופיתוח סקרנות אמפטית ההופכת את הזוגיות למשאב (Morgan, 2005, 2019).

דיון – היבטים קליניים

"אנחנו צריכים להיות נאהבים, חוששים להיות שנואים ורוצים להיות מובנים" (בריטון, 1989, עמ' 25 ).

כניסה של זוג לטיפול מחייבת התפתחות של הסקרנות ללא קשר לסיבת הפניה, לעומק הקונפליקט או המצוקה. כשאדם מפנים יחסים שבהם הוא בטוח שהמשאלה להיות מובן ואהוב תסתיים באכזבה ופגיעה, אין סקרנות ללמוד מהמציאות, אלא הימנעות, חוסר תשוקה ואבדן משמעות. סקרנות בוגרת כרוכה בכאב והתמודדות עם חרדה מנפרדות ומשונות, מתלות ומהכרה בחלקיות. הנכונות לקבל שהאהבה והשנאה, החיים והמוות מצויים בקונפליקט מתמיד בתוכנו מאפשרת להתאבל ולהתמודד עם האפשרי והלא אפשרי ( ;Ofer, Durban, 1999רוט, 2016).

הטיפול הזוגי הפסיכואנליטי מציע מרחב להתבונן על הקשר הזוגי ועל האופן שבני הזוג משתפים פעולה בהגנות זוגיות משותפות שלא לחשוף כאב בלתי נסבל והאימה ללא שם של הזכות לאהבה. במרחב הטיפולי, ההשלכות, האשמות, כעסים וחרדות מוכלים אצל המטפל הזוגי ומוחזרים לכל אחד מבני הזוג באופן שיאפשר עיבוד ויתפתחו סבלנות וסובלנות לעצמי ולבן הזוג. כשהזוג מצליח לחוות את הדמיון והמשותף בכאב הפנימי וביחסים המופנמים, דמיון שלא סותר את השונות והנפרדות, הסקרנות מתעוררת והחרדה פוחתת. המטרה היא שהזוג יפנים בצורה שונה את הרגשות והחרדות האישיים והזוגיים ויפתח את מרחב החשיבה והסקרנות האישי והזוגי.

ביון ממליץ להקשיב (בעיקר ללא מודע), להקשיב ולא לדעת, ולהמתין בסבלנות ובסקרנות (Bion, 1970). היכולת להקשיב מאפשרת שמתוך ההצפה יעלו תובנות שיאפשרו חיבור ובהירות. בטיפול הזוגי הדגש הוא כיצד התובנות מקבלות תרגום אישי וזוגי  (.(Pickering, 2022 חשוב מאד לאבחן את טבע הסקרנות ולהקשיב גם לביטויים השונים של הסקרנות והמעבר הטבעי בין הרצון לדעת ללא לדעת  (Karliner, 2016). לאבחן מתי זו סקרנות- הרצון לדעת את האחר ומתי זו חמדנות-  הרצון לחודרנות? להבין אם הסקרנות מתמקדת במי אני או מי האחר? האם היא כוללת את שני בני הזוג ואת הברית שבניהם? להבין אם ההגנה הזוגית המשותפת שעומדת בבסיס הברית הזוגית היא עד כמה מדברים ועד כמה מותר להשתמש בסקרנות. איך הזוג מתמודד עם המתח שבין הרצון לדעת, הרצון שידעו אותי והרצון לא לדעת. מתי לא יכולים לדעת? מתי החשיבה הופכת למבולבלת והגבולות קורסים בגלל יותר מידי אינפורמציה? מה קורה לסקרנות ולחשיבה של כל אחד מבני הזוג כשהם מאותגרים או מאומתים עם אינפורמציה מציפה ומאיימת שאינה ניתנת להכלה ולתהליך? מתי עודף אינפורמציה מעורר חרדה, בלבול, ותחושת קיפאון ופירוק ? האם קימת תנועה לקראת ל"רצות לדעת"? האם יש תשוקה לדעת? האם יש תשוקה לדעת את עצמי? לדעת את האחר? לדעת את היחסים? לדעת במובן של: להבין את התחושות, הרגשות, מנגנוני הפעולה והחוויות לרצות לראות ולהראות.

המטפל מפנה את תשומת הלב של בני הזוג הן לצורך למפגש ממשי עם השותף והן  לחרדה מהמפגש עם הלא-ידוע. מפגש המאתגר את הרעיונות הנוקשים והפנטסיות שהם נושאים אחד כלפי השני וכלפי הקשר הזוגי והקשר הטיפולי. הסקרנות כוללת גם את המטפל, הנישואים שלו והמטופלים האחרים שלו. סקרנות שיכולה להוביל לאשמה, בושה, חודרניות וצרות עין. יש רצון לדעת אבל גם חוסר רצון לדעת ואולי לגלות שהמטפל או בן הזוג לא מה שחשבנו שהם. יש פחד ללמוד על חולשות בן/בת הזוג  פחד, שחוסם את הסקרנות.

ע“י ניסוח של הפנטסיות וההגנות הלא מודעות של הזוג ניתן להפוך את המיכל הזוגי ממיכל זוגי שהוא צינוק, המגביר חרדות, אימה ופנטזיות רודפניות למיכל זוגי שיש בו ביטחון, הגנה, גמישות ויצירתיות. כשאדם אינו חושש להיות סקרן נפתחים לפניו מרחבים רבים של מגוון חוויות ורגשות.

הסקרנות ההדדית מאפשרת לצאת מריקוד האשמות הדדיות לתיאור החוויות הרגשיות ולידיעת העצמי ובן הזוג. התערבויות במהלך הטיפול הזוגי חייבות להיות כאלה שאינן משחזרות אלא יוצרות חוויה מתקנת ושינוי.

סקרנות מצמיחה בזוגיות כרוכה בהכרה שלאחר חוויות שונות לחלוטין לפעמים מאותו אירוע בדיוק וההבנה שחשוב להתייחס בכבוד וסקרנות לחוויות השונות של כל אחד. היכולת לפגוש את החוויה הרגשית של האחר מתפתחת על ידי הזמנה וחיבור לחוויה אישית בעקבות מה שהאחר סיפר. המטרה היא להפוך את המיכל הזוגי למיכל שיש בו גמישות, יצירתיותו יותר סקרנות אמפטית. סקרנות אמפטית כלפי בן הזוג, הכוללת התבוננות מורכבת שאינה רודפנית על העצמי ועל בן הזוג (Morgan, 2017) ולהכרת הפנטזיות המשותפות. בטיפול הזוגי, בעזרת הסקרנות ניתנות מילים לחוויות שבני הזוג חוששים להביע. מתאפשרת צמיחה פסיכולוגית, הרחבת והעמקת הידע ולמידה מהניסיון. סקרנות מיטיבה המאפשרת לבני הזוג באופן בטוח "לראות ולהראות", לחוות, להבין, עבד ולהתיר את המבנים ההגנתיים המפריעים לאהבה.

בעזרת ההקשבה לעולם הפנימי של הזוג ושל המטפל נוצרת אפשרות למרחב שבו ניתן להעמיק את ההיכרות ולהבין עם איזה חלק באישיותם של המטופלים המטפל הזוגי יכול לכרות ברית טיפולית שתאפשר להעז, להסתקרן ולגלות כדי שהקשר הזוגי יהפוך למפגש  מעניק משמעות, הכלה ונחמה.

חשוב לזכור כי לעיתים זוגות רוצים שבן הזוג יהיה סקרן ביחס אליהם אבל כשאחר פותח עצמו אליהם הם חשים פגיעים מאד ולא יכולים להתמסר לסקרנות, לקבלה ולגלות סקרנות לבן הזוג (Morgan, 2017). בטיפול זוגי אפשר לעזור לזוג להשתהות, לעשות מאמץ להסתקרן, להבין ולתת הכרה לאמת  ולחוויה הרגשית של כל אחד (Morgan & Stokoe, 2014).

זה אתגר למטפל כשהמטופל אינו סקרן. כשהסקרנות חבויה ונסתרת אין אפשרות לאינטגרציה. זה יבוא לידי ביטוי בחוסר חיות, אדישות, שעמום וחוסר יצירתיות. הדבר יבוא לידי ביטוי גם אצל המטפל (Ofer, Durban, 1999).  המטפל דרך הזדהות השלכתית יכול להילכד בדילמה של לדעת או לא לדעת. תחושה של חרדה על חצית גבול ופריצת גבולות ביחד עם הרצון לחשוף. האמביוולנטיות והחרדה מיצגים את החרדה הזוגית המשותפת וההגנות הזוגיות המשותפות הלא מודעות. כשמטפל משוחרר מההזדהות ההשלכות ולא שבוי.  ניתן למצוא דרכים להתמודדות עם הדילמה של הרצון לספר והפחד להיות יותר מידי, לתפוס מקום, להיות חשוף וגם במקביל להיות ידוע או לא להיות ידוע. (Karliner, 2016).

מורגן (2017)  מדגישה את הצורך של המטפל הזוגי לשמור על סקרנותו. סקרנות המטפל לגבי עצמו,  לגבי ההעברה הנגדית ולגבי ההזדהות ההשלכתית משמש משאב המספק ידע על העולם הפנימי של בני הזוג, הברית הזוגית, ההגנות הזוגיות והפנטסיות המשותפות. הזוג זקוק למטפל שסקרן לגביו רוצה להכיר אותו ואת הדינמיקה הזוגית שהוא חלק ממנה המטפל משמש מודל לסקרנות אמפטית ומוגנת. על ידי החיבור עם העמדה הסקרנית של המטפל, בן זוג יכול להתבונן ולהבין את הפרטנר שלו בצורה חדשה, ממרחק בטוח עד שהסקרנות הופכת לחלק חי מהדינמיקה הזוגית. בדרך זו, הם בונים חוויות של לראות, להראות ולדעת את האחר, ולא להרגיש נבלע, מושפל או מותקף  (שטיינר, 2011, 2017).

שטיינר מזהיר את המטפל שבסקרנותו עלול להיהפך לאובייקט המפתה שדוחף את המטופל לחשיפה ולהתמודדות עם מציאות בלתי נסבלת שיכולה לגרום לניתוק או התקפה (שטיינר, 2017).  היכולת של המטפל להכיל את ההשלכות הלא-מודעות של המטופל, ולאתר את תפקיד השלכות אלה בדינמיקה האישית והזוגית מאפשרת למטפל לשמור על חשיבה וסקרנות העוזרים לו לפרש לבני הזוג באופן שיוכלו לקלוט ולעבד אותם ולשמור על  סקרנות, יצירתיות ואינטימיות.  

ד"ר זיוה לויטה – עובדת סוציאלית קלינית – קליניקה פרטית להדרכה, הדרכה על הדרכה ולפסיכותרפיה פסיכואנליטית אישית וזוגית. הוראה, בתוכנית 'פסיכואנליזה וזוגיות' בחברה הפסיכואנליטית בישראל, הרצאות ופרסום מאמרים בארץ ובעולם.

מקורות

Akhtar, S. (2017). Open-Mouthed and Wide-Eyed: Psychoanalytic Reflections on Curiosity. Journal of American Psychoanalysis Assosiation., 65(2), 265-304.

Akhtar, S . (2019) Silent virtues: patience, curiosity, privacy, intimacy, humility, and dignity  American Journal of PsychotherapyVolume 53, Issue 1 35 – 51

Goldberg, C.  (2002) Escaping the Dark Side of Curiosity. Am J Psychoanal 62 (2), 185-199. 

Karliner, R. (2016) The Wish to Know/The Wish Not to Know: Curiosity and the Primal Scene. Studies in Gender and Sexuality 17:208-211

Morgan, M. (2005). On being able to be a couple: the importance of a "cretive couple" in psychic life. In F. Grier (Ed.), Oedipus and the couple (pp. 9-30). London: Karnac

Morgan, M. (2017). Unconscious beliefs about being a couple. In Nathans, S. & Schaefer, M. (Eds.), Couples on the couch (pp. 62-81). London: Routledge

Morgan, M., & Stokoe, P. (2014). Curiosity. Couple and Family Psychoanalysis, 4(1), 41-45.

Morgan, M., (2019) Love, hate, and otherness in intimate relating* Couple and Family Psychoanalysis 9(1) 15–21

Nathans, S., & Schaefer, M. (Eds.). (2017). Couples on the couch. London: Routledge.

Ofer, G., Durban,  J., (1999)  Curiosity: Reflections on Its Nature and Functions .A American Journal of Psychotherapy. Volume 53, Number 1

Pickering, J. (2011). Bion and the couple Couple and Family Psychoanalysis 1(1), 49–68

Pickering, J., (2022). Through a glass darkly: Bion, unknowing, and the couple. Couple and Family Psychoanalysis 12(2) 130–148

Ruszczynski, S. (2005) Reflective space in the intimate couple relationship: the "marital triangle". In F. Grier (Ed.), Oedipus and the couple (pp. 31-47). London: Karnac

Stokoe, P. (2021) The Curiosity Drive: Our Need for Inquisitive Thinking. Bicester, UK: Phoenix Publishing House, , 292 pages.

Waska, R. (2008). A Kleinian View of Psychoanalytic Couples Therapy: Part One Psychoanalytic Psychotherapy, 22(2), 100-117

ביון, ו. ((1962) 2004). ללמוד מן הניסיון. תל אביב: תולעת ספרים.

בריטון, ר. (1998)) 2015). אמונה ודמיון. תל אביב: עם עובד.

לויטה, ז. ( 2009). דינמיקה זוגית והתיאוריה של מלאני קליין. שיחות, כ"ג(יוני).

קליין, מ. (2013 ). החשיבות של יצירת סמלים בהתפתחות האני. מ. קליין (Ed.), מלאני קליין: כתבים נבחרים ב' (pp. 83-103). תל אביב: תולעת ספרים.

קליין, מ. (2002). אהבה, אשמה ותיקון. Iכתבים נבחרים (pp. 53-93). תל-אביב: תולעת ספרים.

קליין, מ. ( 2002). הערות לכמה מנגנונים סכיזואידיים. In כתבים נבחרים (pp. 177-203). תל אביב: תולעת ספרים.

קליין, מ. ((1957) 2002). צרות עין והכרת תודה. כתבים נבחרים. תל אביב: תולעת ספרים.

רוט, מ. (2016). אהבת אמת כאהבת האמת – מחשבות קלייניאניות על אהבה שיחות, ל"א(1), 56-61.

שטיינר, ג. (2011). לראות ולהראות. תל אביב: תולעת ספרים.

שטיינר, ג. (2017). מסתורים נפשיים. תל אביב: תולעת ספרים.