בעקבות תאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי ( (John Bowlby, 1973, 1980, 1982, הציעו שייבר וחב' et al; 1988) (Shaver כי אהבה רומנטית ממושכת בבגרות כרוכה בהתקשרות רגשית הדומה מבחינה מושגית לקשר הרגשי של תינוק עם המטפל הראשי שלו, לרוב אחד מההורים. לדוגמה, אהבה, הן בינקות והן בבגרות, כוללת את הרצון להתנחם בקרבת בן.ת הזוג כאשר חווים מצוקה; תחושות של כעס, חרדה וצער לאחר פרידה או אובדן ותחושות שמחה ואושר כאשר נפגשים מחדש. יתר על כן, יצירת קשר בטוח, בין עם דמות מטפלת בילדות או עם בן.ת זוג בבגרות, תלויה במידת ההיענות הרגשית של אותה דמות להצעת הקרבה של האדם. היענות רגשית זו יוצרת אצל האדם הקרןב תחושת ביטחון, מגבירה את הביטחון העצמי שלו, הופכת אותו לשמח יותר, חברותי יותר ואדיב יותר כלפי אחרים. בשני סוגי הקשרים, כאשר בן הזוג אינו מגיב לבקשות הקרבה והתמיכה, האדם עלול להפוך לחרד ורגיש יתר על המידה לרמזים (או להיעדר רמזים) לאהבה, קבלה או דחייה, או שהוא עלול להתרחק רגשית באופן הגנתי כדי להימנע מהכאב שבאכזבות חוזרות. הקבלות מסוג זה הובילו את שייבר ועמיתיו למסקנה כי הקשרים של תינוקות עם הוריהם ושל מבוגרים עם בני זוגם הם וריאציות של תהליך בסיסי דומה.
כיום, למעלה מ-30 שנה לאחר ששייבר ועמיתיו הרחיבו את התאוריה של בולבי, ישנן עדויות נרחבות לכך שאכן ניתן להבין קשרים זוגיים כסוג של התקשרות (attachment); שניתן לראות שבן.ת הזוג לעיתים קרובות מתפקדים זה עבור זה כ "חוף מבטחים" (Safe Haven) ו"בסיס בטוח" (Secure Base), וכן, שניתן לחזק את תחושת הביטחון בהתקשרות בתוך ההקשר של קשר זוגי יציב (pair-bonding""). גוף הממצאים ההולך וגדל בתחום ההתקשרות הבוגרת לבן/.ת זוג הוביל את סו ג’ונסון (,2004Sue Johnson 2008) ליישם את תיאוריית ההתקשרות בתחומי הטיפול הזוגי וההדרכה הזוגית. היא ועמיתיה פיתחו התערבויות מבוססות התקשרות המיועדות לחזק את תחושת הביטחון בהתקשרות של בני הזוג ובכך לקדם את יציבות הקשר ושביעות הרצון ממנו.
מהלכים לחיזוק הביטחון בקשרים זוגיים
בפרק זה נציג את הבסיס האמפירי ליישום תיאוריית ההתקשרות בקשרים זוגיים. תחילה נסקור עדויות לכך ששותפים רומנטיים או בני זוג יכולים לשמש זה לזה חוף מבטחים ובסיס בטוח ובכך לאפשר את בנייתו ותחזוקתו של קשר רגשי בטוח. נבחן גם ממצאים המצביעים על כך שהתקשרות לא בטוחה אצל בני-זוג, עלולה לשבש את יצירתו של קשר רגשי בטוח בזוגיות. בהמשך נסכם רעיונות תיאורטיים ונתונים אמפיריים הנוגעים לעמדות ולהתנהגויות של אחד מבני הזוג הרומנטיים, שיכולים לחזק את תחושת הביטחון של בן.ת הזוג ואף לקדם תחושת ביטחון גם אצל מי שחווה התקשרות לא בטוחה. עבור מטפלים זוגיים ממצאים מחקריים אלה מספקים מפת דרכים להתערבויות מבוססות התקשרות. למעשה, אם ברצוננו לקדם תחושת ביטחון (Felt-security) של אדם ולהרחיב ולבנות מעגל התקשרות בטוחה בין בני הזוג, יש צורך ל: 1. לעודד את בני הזוג לשמש זה לזו כחוף מבטחים ובסיס בטוח במהלך האינטראקציות הזוגיות 2. להתמודד עם ההתקשרות הלא בטוחה של בני הזוג אשר עלולה למנוע את חיזוק הביטחון ולהקטין את האפקטיביות של ההתערבויות מבוססות התקשרות 3. לטפח עמדות והתנהגויות מקדמות ביטחון בקרב בני הזוג.
בני-זוג כמקורות של ביטחון
בכדי לבחון האם ניתן לראות קשרים זוגיים כסוג של התקשרות, חוקרי התקשרות של מבוגרים מתמקדים בשתי שאלות מרכזיות: הראשונה, האם אנשים מבוגרים מציינים את בני הזוג כמקור הביטחון המרכזי שלהם, והשנייה, האם בני הזוג מסוגלים להקל זה על מצוקותיו של זה (סיפוק חוף מבטחים) ולהיות מקור העצמה זה לזה של חקירה אישית וקידום עצמאי להגשמת מטרות אישיות (סיפוק בסיס בטוח). לגבי השאלה הראשונה, אופייני שמתבגרים ובוגרים צעירים בוחרים בשותפים רומנטיים כספקי הביטחון המרכזיים שלהם 1994), Hazan& Zeifman ). ממצא זה נמצא גם במדגם של מבוגרים נשואים בגיל העמידה ובמדגם רחב של 812 מבוגרים בגילאי 16עד 90 Doherty & Feeney, Schachner et al.,2008).)
לכן, נתמקד כאן בשאלה השנייה ונתייחס למחקרים הדנים בשאלה האם בני זוג יכולים לשמש כחוף מבטחים ובסיס בטוח.
תפקיד חוף המבטחים עבור בני זוג
מכיוון שמבוגרים רואים את בני הזוג כמקור ביטחון עיקרי, סביר שיחפשו קרבה, תמיכה והיענות רגשית אצל בן.ת הזוג בזמנים של מצוקה. במחקר שבוצע באזורי ההמתנה של שדה תעופה גדול, Fraley and Shaver,1998)) מצאו שזוגות שעמדו להיפרד זה מזו (מאחר שאחד מהם עמד לטוס לעיר אחרת) נטו יותר לחפש מגע פיזי, החזקת ידיים ומבטים זה לפניו של זו לעומת זוגות שעמדו לטוס ביחד. במחקר מעבדה ((Coan et al., 2006 בדקו תגובות מוחיות (תוך שימוש ב MRI) אצל נשים נשואות שקיבלו שוק חשמלי בזמן שהן אוחזות את ידו של בן זוגן, את ידו של גבר זר הנסיין, או ללא אחיזה כלל. אחיזת היד של בן הזוג, בהשוואה לתנאים האחרים, הפחיתה את הפעילות באזורים במוח הקשורים ללחץ ומצוקה. החוקרים נתחו מחדש את המידע מהמחקר המקורי ומצאו כי האפקט המרגיע של אחיזת יד בן הזוג היה חזק במיוחד כאשר כל אחד מבני הזוג הראה עניין ברגשות, מחשבות ושאיפות של האחר (2013). משמע, היענות (responsiveness) מבן הזוג הינו מרכיב מרכזי, לחוף מבטחים, הנוצר על ידי החזקת היד של בן הזוג.
תפקיד הבסיס הבטוח עבור בני-זוג
האם בני- זוג מסוגלים לספק זה לזו בסיס בטוח לחקירה ושגשוג? ממצאים ממספר מחקרים עונים על כך בחיוב. לדוגמה, (Feeney et al. (2017 צילמו בווידאו זוגות נשואים כאחד מבני הזוג נדרש לקבל החלטה אם לקבל הזדמנות הכרוכה באתגר ומצאו שהם נטו לאמץ יותר את ההזדמנות כאשר בן זוגם קיבל ותיקף את השאיפות שלהם.
מחקרים ארוכי טווח מצביעים על כך שאנשים שבן זוגם מספק יותר היענות ותמיכה דיווחו לאורך זמן על תחושת מסוגלות, עצמאות והתקדמות אישית.
ממצאים אלו ודומים, מצביעים על כך שבני-זוג יכולים לשמש לא רק כחוף מבטחים אלא גם כבסיס בטוח. עם זאת, המחקר גם מצביע על כך שעצם הנוכחות של בן הזוג אינה מספיקה כדי להוריד בצורה אופטימלית את המצוקה או לקדם חקירה וקידום היעד. היענות רגשית (responsiveness) מצד בני הזוג היא המפתח הבסיסי לחוויה זוגית כחוף מבטחים ובסיס בטוח. מחקרים אלה מקבילים למה שידוע כמרכיב חיוני באספקת חוף מבטחים ובסיס בטוח לתינוקות וילדים מצד הוריהם.
השפעות מעכבות של התקשרות לא בטוחה
על אף שהמחקרים שנסקרו עד כה מדגישים את הפוטנציאל של בני זוג רגישים ואכפתיים לשמש זה לזה כחוף מבטחים וכבסיס בטוח, חשוב לציין כי מימוש פונקציות התקשרות אלו עלולה להיות מאתגרת כאשר אחד מבני הזוג חווה חוסר ביטחון התקשרותי. חוסר ביטחון זה עלול להקשות על השתתפות באינטראקציות זוגיות הכוללות חיפוש או מתן תמיכה ואף עלול לעוות את תפיסת ההיענות והתמיכה מצד בן הזוג.
קשיים בחיפוש קרבה ואינטימיות – אנשים עם התקשרות לא בטוחה, בין אם חרדתית או נמנעת, מתקשים להסתמך על בני זוג בעת הצורך או להיפתח לאינטראקציות המקדמות אינטימיות. ייתכן כי בשל היסטוריה של אינטראקציות מאכזבות, מתסכלות או מכאיבות עם דמויות התקשרות קרות, דוחות או לא עקביות, אנשים בוגרים עם התקשרות לא בטוחה למדו שחיפוש קרבה והישענות על אחרים עלולים להיות מסוכנים או מכאיבים. כתוצאה מכך, הם חווים חרדה וחשש כאשר הם שוקלים לפנות לקרבת בני זוגם. עם זאת, ישנם הבדלים בין שתי קבוצות אלו באופן ההתמודדות עם חששותיהם. אנשים עם התקשרות נמנעת נוטים לנטרל צרכי התקשרות ולהתרחק מבני זוגם, גם כאשר הם חווים מצוקה. לעומת זאת, אנשים עם התקשרות חרדתית נוטים להגביר את צרכי ההתקשרות והדאגות שלהם, ועשויים לנהוג באופן חודרני, אמביוולנטי או לחוץ יתר על המידה כאשר הם מבקשים קרבה. התנהגות זו עלולה להרחיק, להתיש או להכעיס את בני זוגם. שני סוגי התגובות הללו עלולים לגרום לכך שאנשים עם התקשרות לא בטוחה יחמיצו הזדמנויות ללמוד על המענה הרגשי של בני זוגם וליות מהחוויה של היותם אהובים ונתמכים, ובכך להפחית את האפשרות לחיזוק הביטחון בקשר הזוגי.
מחקרי תצפית שבחנו כיצד אנשים מבקשים תמיכה מבני זוג רומנטיים מדגימים את ההשפעה המעכבת של התקשרות נמנעת. לדוגמה, Simpson et al. (1992) הודיעו לנשים במערכות יחסים הטרוסקסואליות שהן עומדות להתמודד עם משימה מלחיצה לאחר המתנה של 5 דקות עם בני זוגן. התנהגותם של בני הזוג הוקלטה בווידאו ללא ידיעתם, ובהמשך נותחה כדי לבחון את מידת חיפוש התמיכה של כל משתתפת מבן זוגה. נמצא כי נשים שקיבלו ציון גבוה יחסית במדד התקשרות נמנעת חיפשו פחות תמיכה, במיוחד כאשר רמת הלחץ שחוו הייתה גבוהה. במצבים אלו, נשים עם נטייה להימנעות ניסו להסיח את דעתן על ידי קריאת מגזינים באזור ההמתנה, במקום לבקש תמיכה. במחקרים נמצא קשר בין התקשרות נמנעת לבין נטייה פחותה לבקש קרבה או תמיכה. בנוסף, על אף שהתקשרות חרדתית לא השפיעה על בקשות ישירות לתמיכה מבן הזוג, Collins and Feeney (2000) מצאו כי אנשים עם התקשרות חרדתית נטו יותר לבקש עזרה באמצעות סימני מצוקה לא מילוליים (כגון בכי, החמצת פנים או שתיקה כועסת).
ממצאים מחקריים נוספים מצביעים על כך שאנשים עם חרדת התקשרות נוטים יותר להתנהגויות חודרניות באינטראקציות זוגיות. לדוגמה, במחקר יומנים Lavy et al; (2013). מצאו כי משתתפים עם רמות גבוהות יותר של חרדת התקשרות דיווחו על תדירות גבוהה יותר של התנהגויות חודרניות בחיי היומיום, במיוחד לאחר שחוו חוסר שביעות רצון מהקשר ביום הקודם. ממצא זה מרמז כי חודרנות עשויה להיות חלק ממאמץ לשקם את הקרבה. עם זאת, בדומה למקרים רבים של התנהגות חרדתית, מאמצים אלו לשיקום הקרבה עלולים להוביל לתוצאה הפוכה אם בן הזוג חווה אותם כהטלת עומס או חדירה למרחב האישי.
קשיים בתפיסת היענות רגשית מצד בן הזוג – מודלים מנטליים של התקשרות לא בטוחה, בדומה לסכמות קוגניטיביות-רגשיות אחרות, עלולים לעוות את האופן שבו מעריכים את ההיענות הרגשית של בן הזוג. עיוות זה גורם לאנשים עם חוסר ביטחון בהתקשרות להתעלם, להמעיט או לשכוח מקרים חיוביים של היענות רגשית מצד בני זוגם (Mikulincer & Shaver, 2023), וכתוצאה מכך הם עשויים להפיק פחות תועלת מהעמדות וההתנהגויות החיוביות של בן הזוג, אשר יכולות היו להרגיע אותם ולספק להם בסיס בטוח לחקירה ולהתפתחות אישית. ואכן, מחקרים רוחביים ואורכי טווח רבים אישרו כי מבוגרים עם התקשרות לא בטוחה מדווחים על קבלת פחות תמיכה מבני זוגם ועל שביעות רצון נמוכה יותר מהתמיכה שהם כן מקבלים (2016 ,Mikulincer & Shaver ).
כדי לבחון את ההטיות הקוגניטיביות הללו, Collins and Feeney (2004) ערכו ניסוי בו אחד מבני הזוג במערכת יחסים קיבל הודעה כי הוא יידרש לבצע משימה והיא לשאת נאום מצולם בווידאו. בן הזוג השני התבקש לכתוב שתי הערות תומכות (למשל, "אל תדאג, פשוט תגיד מה שאתה חושב ומרגיש ותצליח") או שתי הערות עמומות ומעוררות ספק (למשל, "תנסה לא להגיד משהו מביך… במיוחד כי כל כך הרבה אנשים יראו את הסרטון שלך"). בני הזוג הנואמים קראו את ההערות ודירגו את מידת התמיכה שהן משקפות. ההשוואה העלתה כי כאשר ההערות היו ברורות ותומכות, לא נמצאו הבדלים בהערכות בין סגנונות ההתקשרות, אך כאשר ההערות היו מעורפלות, אנשים עם חוסר ביטחון בהתקשרות פירשו אותן כפחות תומכות ויותר מטרידות, וייחסו לבן הזוג כוונות שליליות יותר.
לסיכום, הממצאים מצביעים על כך שאנשים עם התקשרות לא בטוחה נוטים לתפוס התנהגות תומכת של בן הזוג כמספקת פחות מענה רגשי וסיוע. עם זאת, חשוב לציין כי סימנים ברורים וחד משמעיים של מענה רגשי, כמו הערות ברורות ואכפתיות, יכולים להיתפס כתומכים גם על ידי אנשים עם התקשרות לא בטוחה. זה יכול להוות נקודת התחלה חשובה לערעור המודלים השליליים העומדים בבסיס חווייתם.
קשיים במתן תמיכה לאנשים עם סגנונות התקשרות לא בטוחים – אנשים המאופיינים בסגנונות התקשרות לא בטוחים מגלים לעיתים קרובות קושי במתן תגובה רגשית הולמת ותמיכה אפקטיבית לצרכיו של בן זוגם ((Shaver et al., 2016 קשיים אלה ניכרים במיוחד בקרב בעלי סגנון התקשרות נמנע, אשר מאופיינים בעמדות שליליות כלפי אחרים ובחוסר נוחות בביטוי צרכים או בהסתמכות על הזולת. עם זאת, גם אנשים עם סגנון התקשרות חרד מתקשים במתן תמיכה אפקטיבית. נטייתם להתמקד בעצמם ולהיות מוצפים רגשית עלולה להוביל לתגובה לצרכים או למצוקה של בן הזוג מתוך לחץ אישי, במקום מתוך מתן סיוע מועיל. יתר על כן, לעיתים הם משתמשים במתן תמיכה כאמצעי להשגת צרכיהם הבלתי מסופקים לאישור והרגעה (Feeney & Collins, 2003 Feeney et al., 2013). מניע אגוצנטרי זה עלול להביא לניסיונות תמיכה לא רגישים ופולשניים. קשיים אלו עלולים לפגוע ביכולתם של אנשים עם סגנון התקשרות לא בטוח ובני זוגם (כמקבלים פוטנציאליים של תמיכה) להפיק תועלת מאינטראקציות מנחמות ומחזקות.
עמדות והתנהגויות זוגיות מקדמות ביטחון בקרב בני זוג עם סגנונות התקשרות לא בטוחים.
בסעיף זה, נבחן עדויות לכך שלמרות הנטייה להשליך מודלים פנימיים לא בטוחים שנוצרו בעבר על בן.ת זוג הנוכחיים, התנהגות רגישה ומגיבה מצד בן.ת הזוג עשויה להפחית בהדרגה את ההשפעות של סגנון התקשרות לא בטוח.
בהתבסס על סוגי המחקרים שנסקרוet al. (2018) Arriaga פיתחו את מודל חיזוק הביטחון בהתקשרות Attachment Security Enhancement Model – ASEM, מודל דו תהליכי המתמקד ביכולתם של בני זוג ליצור שינוי התקשרות חיובי בתוך מערכת היחסים. התהליך הראשון מתייחס להתנהגויות המתרחשות כתגובה לרגשות של בני הזוג. תהליך זה עובד על שיפור היכולת של בני הזוג להימנע מהאינטרקציה הזוגית ההרסנית המתרחשת כתוצאה מסגנון התקשרות לא בטוח. התנהגויות אלה (אסטרטגיות ביטחון וריכוך) עשויות להפחית מצוקה ולקדם אקלים זוגי רגוע בו כל אחד מבני הזוג יכול להרוויח מההיענות הרגשית של השני. בתהליך השני, שבו ניתן באופן עקבי ומתמשך, בסיס בטוח על ידי בן.ת הזוג, נוכל לראות תיקון של מודלים פנימיים לא בטוחים מושרשים, ובכך להגביר את הסבירות לתחושת ביטחון לאורך זמן.
ניהול סגנונות התקשרות לא בטוחים במהלך אינטראקציות זוגיות – לפיet al; (2018 ) Arriaga בני זוג המבטאים רגישות והיענות רגשית לצרכים, פחדים והגנות של בן.ת זוגם יכולים לשלוט בביטויים הלא מתפקדים של חוסר ביטחון בהתקשרות במהלך אינטראקציות זוגיות. במקרה של אנשים עם סגנון התקשרות חרד, הנוטים לפקפק בערכם וביכולתם להיות ראויים לאהבה וחווים פחדים עזים מדחייה ונטישה, בן.ת זוג רגיש.ה ומגיב.ה יכול להפיג חששות אלו באמצעות מתן ביטחון, אהבה ומחויבות ללא תנאים. התנהגות כזו מסמנת ביטחון בקשר ועשויה להפחית את דאגות ההתקשרות החרדתית ולנטרל את הצורך שלהם להיאחז, לעקוב, לחדור ולדרוש טיפול. במקרה של אנשים עם סגנון התקשרות נמנע, אשר אינם בוטחים בכוונות של בן.ת זוגם ומרגישים אי נוחות עם אינטימיות ותלות הדדית, בן.ת זוג המגיבים באופן חיובי יכולים לרכך חששות אלו על ידי הבנה ומתן תוקף לצורך באי-תלות והעברת מסר שניתן להרגיש חופשיים ועצמאיים גם בתוך אינטראקציות אינטימיות. באמצעות אמפתיה וכבוד לצורך של בן.ת נמנעים באי-תלות, אפשרי להרגיש פחות סכנה באינטראקציות אינטימיות ועמוסות רגשית.
מחקרים הראו כי הפגנת חיבה, מחויבות ואהבה מצד בן זוג יכולה להפחית את הדאגות והנטיות ההרסניות ביחסים של יחידים עם סגנון התקשרות חרד במהלך אינטראקציות זוגיות. לדוגמה, במחקר על זוגות נשואים שהתבקשו לדון בקונפליקט מרכזי, הנטייה המוכרת של אנשים עם סגנון התקשרות חרד להפגין מצוקה רגשית עזה ולהימנע משימוש באסטרטגיות ניהול קונפליקטים יעילות (כגון פשרה ושילוב עמדותיהם עם עמדות בן זוגם) התרככה כאשר בן הזוג הביע מחויבות חזקה יותר למערכת היחסים (Cran& Simpson 2009). אנשים עם סגנון התקשרות חרד גם נטו פחות להפגין קנאה רומנטית לאחר מניפולציה ניסויית של מגע וחיבה. במחקר יומנים על זוגות בדייט, הקשר בין סגנון התקשרות חרד למצוקה ביחסים היה חלש יותר בקרב זוגות שדיווחו על יותר מגע פיזי באותו היום (2021 (Carmichael et al.,. ממצאים נוספים ממחקרי יומנים של זוגות בדייט עם סגנון התקשרות חרד מראים שחוויות מיניות רוחשות חיבה ביום נתון מפחיתות את המצוקה והספקות לגבי אהבת בני זוגם ביום שלאחר מכן (Birnbaum et al., 2006, Little et al., 2010, Raposo & Muise, 2021 (.
קיימות גם עדויות לכך שאסטרטגיות ריכוך מצד בן זוג עשויות להחליש מנגנוני הגנה של הימנעות במהלך אינטראקציות זוגיות. לדוג', הנטייה של אנשים נמנעים להגיב בכעס והתרחקות רגשית, לאחר שבן זוגם מבקש מהם לשנות עמדות או התנהגות, פחתה באופן דרמטי כאשר בן הזוג הפגין כבוד לצורך שלהם בהסתמכות עצמית. חוקרים מצאו כי אנשים נמנעים נטו יותר מאחרים שאינם נמנעים לדחות בקשות להקרבה לטובת בן זוגם ולחוש פחות אמון ומחויבות לאחר הבקשה. אולם, תגובות שליליות אלה לא התרחשו כאשר בן הזוג המבקש הציג את הבקשה באופן הגיוני, תוך כיבוד האוטונומיה והערכת מאמציו לעשות הקרבה אישית. לאחרונה, ממצאים ממחקרים גילו כי נטייתם של יחידים עם סגנון התקשרות נמנע, להימנע מהקרבות אישיות לתועלת בן הזוג פחתה בימים בהם חשו מוערכים ברמה גבוהה על ידו ((Schrage et al., 2022. במחקרי תצפית על זוגות נשואים שהתבקשו לדון בבעיות במערכת היחסים, בני זוג נמנעים יותר הגיבו בעוינות גבוהה וניתוק, למעט זוגות בהם בן הזוג כיבד את חוסר הנוחות שלהם מחשיפה רגשית והציע עצות פרקטיות מבלי לדרוש שיתוף רגשי או חשיפה אישית. במחקר עדכני et al.,(2020) Schrage מצאו כי נטייתם של בני זוג נמנעים לענות ברגש שלילי וניתוק לחשיפה רגשית מצד בן זוגם, פחתה באופן דרמטי כאשר חשיפה זו כללה יותר ביטויים לא-מילוליים של חיבה (כמו חיוך, הטיית גוף, מבט), ופחות מילים טעונות רגשית או משפטים (כמו "אני אוהב אותך"). כלומר, אנשים נמנעים מרגישים בנוח יותר כאשר החשיפה של בן הזוג הרומנטי מותאמת לצרכיהם הייחודיים ולנטיותיהם מבלי שיוטל עליהם נטל להחזיר מידה דומה של אינטימיות.
בנוסף, אינטראקציות שובבות וקלילות בין בני זוג, והבעת תודה והערכה, יכולים להחליש את הקשר הטיפוסי בין סגנון התקשרות נמנע ורמות נמוכות של גילוי עצמי ומחויבות ביחסים ובכך לטפח תחושת ביטחון בזוגיות.
טיפוח תחושת ביטחון בזוגיות לאורך זמן
למרות שהיענות רגשית מצד בן זוג עשויה לחולל שינוי חיובי בתחושת הביטחון של האחר, מנגנון השינוי נראה שונה במידת מה עבור בני זוג עם סגנון התקשרות חרד וסגנון התקשרות נמנע. לפי et al. (2018) Arriaga, כדי לסייע לאדם עם חרדת התקשרות להפוך לבטוח יותר בזוגיות, נדרש מעבר להבעת אהבה וחיבה, גם למתן הזדמנויות להעלות את תחושת הערך העצמי ולהקטין את התפיסות השליליות שלו כלפי עצמו. כלומר, חרדת התקשרות, המקושרת לתפיסה עצמית שלילית, צפויה לרדת כאשר בן הזוג מעודד, תומך ובוטח ביכולותיו של האדם. et al (2018) Arriaga הציעו כי "בני זוג יכולים לתמוך בתהליך זה על ידי יצירה או הגברת רגעים ש: (א) מאשרים את חוזקותיו, מטרותיו ותכונותיו החיוביות של אדם חרד. (ב) תורמים לחיזוק תחושת המסוגלות והעצמאות שלו מעבר לקשר הזוגי. (ג) בני זוגם יעזרו להם להסיק בסיטואציות אלה משמעות רחבה יותר שתערער את מודל העצמי".
מחקרים עדכניים מאשרים כי חוויות זוגיות המחזקות את תחושת הערך העצמי והמסוגלות הן קריטיות להפחתת חרדת התקשרות. מחקר אורך בן 7 שנים מצא כי חרדת התקשרות ירדה לאורך זמן כאשר המשתתפים חשו שבן זוגם תמך בהם במהלך השנה החולפת על ידי הערכת תכונותיהם האישיות או הבעת תודה כלפיהם (Park et al., 2019). במחקר אורך עדכני בן שנתיים et al; (2020) Arriaga מצאו כי חרדת התקשרות ירדה במהלך המעבר להורות כאשר בני הזוג תפסו את עצמם כמוכשרים יותר בתפקיד ההורי שלהם.
במקרה של אנשים עם רמות גבוהות של סגנון התקשרות נמנעת, קידומם לעבר ביטחון רב יותר בתוך הקשר הזוגי דורש לא רק כיבוד הצורך שלהם באי – תלות, אלא גם יצירת חוויות זוגיות חיוביות הכוללות אינטימיות ותלות הדדית, שיכולות להפריך את המודלים השליליים שלהם לגבי אחרים ולגבי קשרים קרובים. לפי (Arriaga et al.,( 2018 במהלך חוויות חיוביות כאלה, אנשים נמנעים לומדים בהדרגה שתלות הדדית אינה כה מאיימת כפי שחששו ושהם יכולים לסמוך על בן זוגם האוהב.
סיכום הממצאים
מחקרים על תהליכים הקשורים בהתקשרות בתוך מערכות יחסים זוגיות מראים בעקביות כי מענה רגשי מצד בני הזוג לצרכים אחד של השני ושיתוף בחוויות אינטימיות מנחמות יכולים להביא לשינוי של מודלים פנימיים לא בטוחים ולהגברת תחושת הביטחון. עם זאת, המחקרים גם מצביעים על כך שסגנון התקשרות לא בטוח שמובא על ידי בני הזוג אל תוך הקשר עלול להפריע לתהליכים אלו של הגברת תחושת הביטחון ולעיתים קרובות להוביל לחוסר יציבות ושביעות רצון נמוכה ביחסים ומקשה על יעילות טיפול זוגי.
בהשפעת גוף תאוריה ומחקר רחב זה, סו ג'ונסון (2004, 2008) פיתחה שתי התערבויות ממוקדות התקשרות חשובות עבור זוגות – טיפול ממוקד רגש "Emotionally Focused Therapy – E.F.T" לזוגות במצוקה ותוכנית חינוכית ליחסים זוגיים "Hold Me Tight -HmT". התערבויות אלה מספקות למטפלים מפת דרכים ברורה באשר לצעדים שעליהם לנקוט כדי לחזק תחושת ביטחון בתוך הקשר הזוגי. צעדים אלו מתכתבים באופן הדוק עם תהליכי ASEM שנדונו: הגדלת יכולת בני הזוג לרכך את ההשלכות ההרסניות של סגנון התקשרות לא בטוח, קידום מענה רגשי של בני הזוג לצרכים ולתחושות זה של זה ועידוד חוויות זוגיות מנחמות.
חיזוק יעילותן של התערבויות מבוססות התקשרות עבור זוגות
המחקר על יעילות טיפול ממוקד רגש (EFT) ותוכנית Hold Me Tight (HmT) מספק עדויות מבטיחות לכך שניתן לחזק את תחושת הביטחון הרגשי של בני זוג במסגרת הקשר הזוגי (Wiebe, 2016 & Johnson). מחקרים יישומיים אלה משלימים את ממצאי המחקרים המעבדתיים שנסקרו קודם לכן, אשר הראו כי אינטראקציות מנחמות ותומכות עם בן זוג המספק מענה רגשי יכולות להפחית סגנון התקשרות לא בטוח (Arriaga et al., 2018). עם זאת, למרות הממצאים המעודדים, המחקרים היישומיים הקיימים הם רק צעד ראשון בהבהרת התפקיד שתאוריית ההתקשרות ממלאת בשיפור יחסים זוגיים. כעת, נדרש לבצע מחקרי התערבות מבוקרים ואקראיים (RCTs) שיבחנו באופן קפדני יותר את ההשפעה האפשרית של התערבויות אלו על סגנונות ההתקשרות של בני הזוג ועל מודלים פנימיים של העצמי והזולת. מחקרים אלה צריכים גם לבחון את מידת השימור של השינויים הטיפוליים לאורך חודשים ואף שנים ללא התערבות נוספת. יתר על כן, מחקרים עתידיים צריכים לבדוק את הקשר בין העלייה בתחושת הביטחון לאחר ההתערבות לבין התהליכים המרכזיים אשר, לפי Johnson (2004, 2008), עומדים בבסיס ההשפעות החיוביות של EFT ותוכנית HmT: הגברת היכולת של בני הזוג לבטא את צורכי ההתקשרות שלהם ושיפור ביכולתם לרכך תגובות הרסניות תוך שמירה על רגישות ותגובה לצרכי בן הזוג. עם זאת, חשוב לזכור כי הגברת מודעות רגשית, ויסות רגשי וביטוי רגשי אינה הדרך היחידה לעיצוב מחדש של אינטראקציות זוגיות ולחיזוק תחושת הביטחון. ניתן להעשיר את תאוריית ה-EFT ואת תוכנית HmT על ידי שילוב תרגול וטכניקות לשיפור מנטליזציה (Mentalization ( שפותחו במקור עבור התערבויות הורה-ילד מבוססות התקשרות או בפסיכותרפיה אינדיבידואלית Fonagy et al., 2002)). מחקרים עתידיים יכולים לבדוק באיזו מידה שילוב זה מחזק את האפקטיביות של EFT ותוכנית HmT בקשרים זוגיים בשיפור הביטחון בהתקשרות.
התערבויות מבוססות התקשרות עבור זוגות גם מפיקות תועלת משילוב טכניקות המבוססות על גישות קוגניטיביות-התנהגותיות המיועדות לשנות את המודלים הפנימיים הלא בטוחים של העצמי ושל האחר. עם זאת, התערבויות אלה לא צריכות לאבד את הקשר לרגש, מרכיב מרכזי המונח בבסיס הייצוגים המנטליים המיועד לשינוי.
על פי סו ג'ונסון Johnson) 2004, 2008), תהליכים טיפוליים במסגרת EFT וHmT, כמו אירועי ריכוך (softening) ומתן מענה רגשי (responsive enactments), עשויים כשלעצמם לעורר אמונות חיוביות יותר לגבי העצמי ובן הזוג (למשל: "אני לא בן זוג גרוע", "בן הזוג שלי אוהב אותי"), ובכך להקל על עשיית שינוי במודלים הלא בטוחים. אולם, ההשפעות המחלחלות של מודלים אלה על עיבוד המידע עשויות למנוע מבני הזוג מעורבות מלאה במשימות הריפוי למשל, על ידי התעלמות, דחייה או פירוש מוטעה של הוראות המטפל, ובכך לפגוע ביעילות ההתערבות. לכן, טכניקות מהטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי שנמצאו עוזרות ליחידים לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים (כגון ארגון מחדש קוגניטיבי) או לרכך את השפעות ההטיות של דפוסים אלה על עיבוד המידע (כגון אימון קשב) עשויות לאפשר מעורבות בתהליכים הטיפוליים ולהגביר את יעילותם (Verhees et al., 2019).
התערבויות מבוססות התקשרות עבור זוגות עשויות גם להפיק תועלת מהכנה לחיזוק הביטחון של ייצוגים מנטליים לפני ובמהלך ההתערבות (security-priming techniques). ישנן עדויות לכך שטכניקות מסוג זה משפרות את העמדות כלפי טיפולים ביחסים, בעיקר בקרב מטופלים בעלי סגנון התקשרות מאוד לא בטוח, אשר נוטים להימנע מפנייה לעזרה מקצועית (Millings et al., 2019). נוסף לכך, security-priming techniques יכולות להקל על מצוקה רגשית רגעית ולסייע לבני זוג להשלים enactments בפגישות הדורשים מענה רגשי רגיש לצרכיהם ההדדיים. בפועל, בני זוג עם סגנון התקשרות לא בטוח עשויים להתקשות בוויסות רגשי במהלך תרגילי ריכוך או בעת תמיכה הדדית ב-enactments, וטכניקות מסוג זה עשויות להקל זמנית על הקושי ולאפשר מעורבות טובה יותר במשימות הטיפוליות.
ג'ונסון (2019) מציינת במפורש כי מטפל רגיש ומגיב באופן חיובי יכול בעצמו לעורר תחושת ביטחון ולהוות בסיס בטוח המאפשר לבני הזוג מעורבות מלאה במשימות הטיפוליות המאתגרות ולעיתים גם תובעניות. מחקרים עתידיים צריכים לבחון האם שילוב של טכניקות מסוג זה אכן משפר את יעילות הטיפול ממוקד רגש ותוכנית Hold Me Tight.
דברי סיכום
חמישים שנה לאחר ש-Bowlby (1979) טען כי קשרים זוגיים, ובמיוחד נישואין, הם לעיתים קרובות קשרי ההתקשרות המשמעותיים ביותר בחיי המבוגרים – אנו יכולים להיות בטוחים, בהתבסס על גוף מחקר נרחב, כי לקשרים אלה יש את הכוח להעניק לבני זוג תחושת ביטחון. ידוע כיום כי יישומים של תיאוריית ההתקשרות והמחקר הנלווה לה יכולים לתרום לשיפור וחיזוק הקשרים הזוגיים, כפי שתורמים לאיכות הקשרים שבין הורים לילדים. כפי שראינו לאורך פרק זה, מחקרים ניסויים וסביבתיים לאורך זמן על זוגות מראים כי, למרות שסגנון התקשרות לא בטוח עלול לפגוע באיכות הקשר ובשביעות הרצון ממנו, נוכחות של בן זוג רגיש וקשוב יכולה לחזק את תחושת ההתקשרות הבטוחה של האדם. תיאוריית ההתקשרות וממצאי המחקרים מיושמים כיום בהצלחה בטיפול זוגי ממוקד רגש (EFT) ובתוכנית Hold Me Tight (HmT) המיועדים לשפר את איכות הקשר. המחקר שנערך עד היום מספק ראיות מעודדות לגבי פוטנציאל התערבויות אלו בתהליכי הרחבה והעצמה של הקשר הזוגי.
מירי שכנאי, Msw, מטפלת ומדריכה מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. מומחית לטיפול בגישת האימגו וה EFT. במשך 25 שנה עבדה בתחנה הפסיכולוגית בקיבוץ גבעת חיים איחוד, הדריכה צוותי מטפלים ולימדה טיפול זוגי ומשפחתי בתל"מ אורנים. תירגמה את סיפרו של שדוק, קשרים והקשרים ותרגמה כתבים של מקצועיים נוספים. בעלת קליניקה פרטית בקיסריה.