שאלות אתיות המתעוררות במעבר מטיפול זוגי לאינדוידואלי ומטיפול אינדוידואלי לטיפול זוגי. יעל פנתה לטיפול אינדוידואלי בבקשה : ״ רע לי מאד בחיי הנישואין שלי ואני מוכרחה עזרה לעצמי.״ המטפלת הציעה בטלפון את האפשרות לפגישה עם שני בני הזוג ,אך יעל שללה את ההצעה באומרה : ״ אני צריכה עזרה לעצמי". בפגישה הראשונה תארה יעל מערכת נישואים קשה עם הרבה פגיעות רגשיות הדדיות והביעה התלבטויות בעד ונגד השארות בקשר .בהמשך סיפרה על רומן שהולך ומתהווה בינה לבין ידיד משותף לבני הזוג. לאחר כמה פגישות אינדוידואליות החלה יעל לראות את חלקה ותרומתה למצב הזוגי והעלתה את רצונה להזמין את בעלה להמשך טיפול זוגי. היא ביקשה את הסכמתה של המטפלת להיות המטפלת הזוגית כי. : ״את עזרת לי לראות שגם לי יש חלק במצב ובעזרתך אני רוצה לשפר את היחסים עם בעלי ״.
המטפלת תמכה בהחלטתה של יעל לעבור לטיפול זוגי אך עלתה השאלה, האם היא יכולה לטפל בבני הזוג? מעבר לקשיים טיפוליים כגון : הקושי של המטופלת לעבור ממטופלת אינדוידואלית לאחת לשניים שווים ,הקושי של הבעל לתת אמון שאמנם המטפלת לא מחוברת ומעדיפה יותר את אשתו , קיימת שאלה אתית : האם המטפלת יכולה להשתמש באינפורמציה הידועה לה מהשיחות האינדוידואליות ,בפגישות הזוגיות? במקרה הנ״ל, יעל לא רצתה לשתף את בעלה בסיפור הרומן ,כי ״זה יפגע בו ובאשתו ובחברות של המשפחות ובמילא אין לקשר הזה עתיד…" האם המטפלת יכולה להבטיח התייחסות שווה לשני בני הזוג? האם היא יכולה לשמור את סודה של האשה? ואפילו אם אין סוד של בגידה ,האם המטפלת תוכל להיות באמת אובייקטיבית לאחר ששמעה והתחברה למצוקתה הקשה של האשה? כמובן שמבחינה אתית אין אפשרות כזאת ועם כל הקושי של המטופלת שכל-כך מאמינה במטפלת והמטפלת שכל כך רוצה לעזור ,יש כאן חציה של כללי האתיקה ועל המטפלת להעביר את בני הזוג למטפל אחר. במקרים רבים של סיום טיפול זוגי או משפחתי ,מבקש אחד מבני הזוג להמשיך בטיפול אינדוידואלי .לעתים כאשר בני הזוג החליטו להפרד, האחד מבקש להמשיך בטיפול כדי להתמודד עם המצב החדש. הרבה מטפלים נענים לבקשה .במידה ובן הזוג השני נותן את הסכמתו ,נראה שנפתרה השאלה האתית. אבל,לא בהכרח, האם בכך המטפל פותר את מחויבותו לשני בני הזוג ? המטפל ממשיך להיות מחויב לשני בני הזוג ,ע״פ החוזה הראשוני .האם אין כאן בעיה של נאמנות חצויה.? ואם השני יבקש טיפול , האם יוכל להעדיף את האחד על השני? ואם ירצו לחזור לטיפול זוגי? גם במקרים של הפיכת טיפול זוגי לאינדוידואלי ,רצוי מבחינה אתית להיות זהירים ולהפנות למטפל אחר. במקרים ובני הזוג התגרשו ואין ביניהם קשר בכלל ( גם לא סביב ילדים ) ועבר מספיק זמן , נראה שהקושי האתי מתגמד מול הערך של האמון שהמטופל לשעבר רוכש למטפל ( שהיה מטפל זוגי) ומבקש את עזרתו בטיפול אינדוידואלי . מטפלים יקרים .אני יודעת שכמעט אין מטפל זוגי ,משפחתי שלא נתקל בשאלה של הפיכת טיפול מזוגי לאינדוידואלי ולהיפך ,אשמח מאד אם תכתבו כיצד התמודדתם אתם עם השאלות האתיות ותשתפו בהתלבטויות שלכם . בברכה דר׳ רות לירון יו״ר ועדת האתיקה
