משולחנה של ועדת אתיקה – יוני 2018

שאלה אתית המתעוררת בעקבות איומים ושיימינג של המטפל. 
חברת אגודה, מטפלת מיומנת ובעלת ניסיון סיימה טיפול בבני זוג. 
תקופה של כמה חודשים לאחר סיום הטיפול פנה הבעל אל המטפלת בהאשמה שהיא עודדה את אישתו לבגוד בו. כמובן האשמת שווא. 
הפנייה למטפלת היתה מלווה באיומים שהוא ישמיץ אותה באינטרנט (חלק מימש אך המטפלת לא ידעה למסור בדיוק מה כתב שם, כי לא רצתה לקרוא). 
בנוסף, החל לטלפן לביתה של המטפלת בשעות שונות, גם כשהיא לא בבית ולנתק את הטלפון. 
שאלותיה של המטפלת היו – האם אינה עוברת על כללי האתיקה באם היא מגיבה לאיומים ולשיימינג? האם היא יכולה לסרב לקבל את בני הזוג לטיפול חוזר?
שאלות חשובות אלו מציבות בפנינו את גבולות עקרון החיסיון (כלל בסיסי בקוד האתיקה). 

1. שיימיניג זאת עבירה פלילית. שמו המקצועי של המטפל אינו יכול להיות הפקר ונתון להשמצה ברשתות החברתיות. כמובן, כל מטופל יכול לכתוב הערכה או חוות דעת על הטיפול שקיבל, אך יש להבדיל בין חוות דעת או ביקורת לגיטימית לבין הפצת שקרים והשמצות אישיות. 
כמובן שאם מטפל נופל קורבן לשיימיניג הוא בהחלט יכול לפנות לגורמים רגולטוריים או חוקיים ולהתלונן מבלי לחשוש שהוא עובר על כללי האתיקה. כך גם בהטרדות ואיומים. אם המטפל מרגיש מאויים או מוטרד, כמו במקרה זה דרך הטלפון, הוא יכול לפנות לעזרת המשטרה או בדרך חוקית אחרת. בשני המקרים ניתן לראות את המטפל כנוהג "על מנת למנוע סכנה מיידית וברורה לאדם או לבני אדם" (סעיף 2 ב בקוד האתיקה הדן בשמירת סודיות). כמובן, שבכל פניה לעזרה המטפל צריך לעשות כל מאמץ לא לחשוף שום תכנים מתהליך הטיפול בבני הזוג. 

2. לגבי השאלה – האם מותר למטפלת לא להסכים לקבל את הזוג לטיפול חוזר? 
ניתן להפוך את השאלה ל-"האם יהיה זה אתי לקבל אותם לטיפול חוזר כאשר המטפלת כל כך "טעונה" וכועסת על המטופל?
שאלה זאת צריכה להיות פתוחה לשיקולה ולמודעותה של המטפלת. אם המטפלת מרגישה שאינה יכולה להיות אובייקטיבית לאור התנהגותו של המטופל לשעבר, זה בהחלט יהיה אתי להפנות אותם למטפל אחר, אובייקטיבי. בכך לשמור על הכלל הראשון של "אחריות כלפי מטופלים": "המטפלים… יעזרו לרווחתם של משפחות ויחידים… המבקשים להעזר בהם ולעשות הכל כדי להבטיח שימוש נאות של המטופלים בשרותיהם".
מטפל מאויים וכועס לא עומד בכללים הנ"ל. 
זאת דוגמה כיצד מטפלת אחראית ורגישה להיבטים האתיים הציגה, בפנינו סוגיה אתית חשובה ועכשווית. 
סוגיה המצביעה על הגבול הדק שבין שמירת חסיון המטופל ובטחונו של המטפל. הסכנה שמטופל ממורמר וחסר אחריות יכול לנצל את הרשתות החברתיות להשמצת המטפל ולהכתמת שמו בעוד המטפל, מאידך חייב לשמור על כללי האתיקה ולא לחשוף אינפורמציה על מטופל. 
אנו מציעים להתייחס למקרה כזה כעל "איום ממשי" המאפשר הגנה על המטפל, ללא עבירה אתית. 
נקווה ששימוש נואל בשיימינג לא יהיה נפוץ ברשתות החברתיות וישאיר אותן בעיקר להפצת אינפורמציה שתגביר את המודעות הציבורית לתועלת בטיפול זוגי ומשפחתי. 

בברכה
דר׳ רות לירון
יו״ר ועדת האתיקה