איש לא יעז לקבל טיפול רפואי מאדם שאינו רופא, או ייעוץ משפטי ממי שאינו עורך דין.
אבל טיפול זוגי ומשפחתי, אין חוק המחייב בהכשרה מקצועית, וכל אחד יכול להציג עצמו כמטפל.
רותי, עורכת דין במקצועה, פנתה אלי וביררה על אפשרות לקבלת טיפול זוגי. עוד בשיחה הטלפונית, דרשה לקבל בפרטי פרטים מידע מקצועי ואישי על המטפלת. לאחר שהפרטים הבסיסיים לא סיפקו אותה, העזתי לברר בעדינות את מקור החשדנות שקלטתי מדבריה.
באופן לא מפתיע, התברר שרותי ובן זוגה עברו טיפול אצל מטפלת אליה הגיעו בעקבות פרסום תקשורתי רחב. הם נתנו בה אמון, לא שאלו הרבה שאלות וסברו לתומם שמטפלת שמתהדרת בתארים מכובדים, מופיעה באמצעי התקשורת ומפרסמת עצמה בדרכים רבות, היא לבטח אשת מקצוע מהשורה הראשונה.
אלא שכאן נכונה להם אכזבה מרה. כבר בפגישה הראשונה נדרשו בני הזוג להתחייב ולשלם מראש על "סדרת טיפולים", תוך הבטחות שלאחר סדרה קצרה של מפגשים, הזוגיות שלהם תפרח, הקשיים ייפתרו ודף חדש ומוצלח יותר ייפתח בחייהם.
הספקות החלו כבר בפגישה הראשונה. התחושות היו לא נוחות לגבי הדרך בה התנהל הייעוץ, אבל רק בפגישה השלישית, לאחר שהמטפלת הגיבה בזעם כשהעזו לפקפק בהצלחת התהליך, החליטו לא להמשיך יותר. הם עזבו פגועים, מושפלים וכועסים. משא ומתן קשוח השיב להם את הכסף ששילמו עבור יתרת הפגישות, לא לפני שרותי נאלצה לאיים בתביעה משפטית.
באופן מובן, תהליך הטיפול בבני הזוג היה קשה ומורכב. במשך תקופה ארוכה התמקד הייעוץ באכזבה ובאמון שאבד, באשמה עצמית, וגם בכעס ההדדי על הבחירה הלא מוצלחת. רק בהמשך ניתן היה לפנות מקום גם לבעיות ולקשיים שהובילו אותם לייעוץ.
המקרה של רותי ובן זוגה חוזר על עצמו שוב ושוב בשנים האחרונות, ואפשרות לשינוי אינה נראית באופק, שכן על אף שלאותם "מטפלים" אין הכשרה מתאימה בתחום הטיפול, החוק אינו אוסר עליהם לעסוק בטיפול.
איש לא יעז לקבל טיפול או ייעוץ רפואי מאדם שאינו רופא, או להיעזר בשירותים משפטיים של אדם שאינו עורך דין. אלא שבכל הקשור לטיפול זוגי ומשפחתי, כל אדם רשאי לקום בבוקר ולהציע עצמו כמטפל. באין חוק, איש אינו מחייב את המטפלים בהכשרה כלשהי. בעוד רוב האנשים מודעים לכך שבטיפול אישי חשוב לפנות לפסיכולוג, פסיכיאטר, או עובד סוציאלי-פסיכותרפיסט, הרי תחום הטיפול הזוגי והמשפחתי פרוץ לכל.
כשהאינטרנט ואמצעי התקשורת משמשים אמצעי לגיטימי להעברת מידע ולפרסום, כל אחד יכול להקים אתר, לשדר ולפרסם ולהציע את מרכולתו לכל דורש (ומשלם).
ללא ספק, המודעות והלגיטימציה הציבורית באשר לאפשרות להיעזר בטיפול זוגי ומשפחתי תרמו לפופולריות הרבה של התחום. רבים מבינים שרגע לפני ששוברים את הכלים, כדאי לתת הזדמנות ולנסות ולתקן. יש המנצלים את חוסר הידע של הציבור ומנסים לקפוץ על העגלה ולהציע עצמם כמטפלים זוגיים ללא הכשרה.
וכך אנחנו פוגשים יותר ויותר לקוחות תמימים דוגמת רותי ובן זוגה, שהגיעו לטיפול בשעת מצוקה ומצאו עצמם עוברים "טיפול" שבמקרה הטוב לא שיפר את מצבם, ובמקרה הרע פגע וגרם לנזקים. מובן שהאפשרות של מטפל מקצועי לסייע לאדם לזוג או למשפחה שכבר נחשפו לטיפול כושל – קלושה למדי. העלבון, האכזבה, האמון שנפגע, כל אלו מקשים הן על המטפל והן על המטופלים לתת הזדמנות נוספת.
אל השער הפרוץ נכנסו לאחרונה יזמים נמרצים שעלו על גל הביקושים, ופתחו "מכללות", "אקדמיות", ו"בתי ספר" גבוהים ללימודי זוגיות ומשפחה. מכיוון שמדובר בעסק מסחרי, הרי שלאותם "מוסדות" מתקבלים אנשים ללא כל סינון מוקדם, מבלי שיידרשו לעמוד בקריטריונים בסיסיים, מלבד הנכונות לשלם.
קהל ה"סטודנטים" של אותן מכללות מונה אנשים שסברו לתומם כי לאחר הכשרה קצרה, יוכלו לממש ולהגשים חלום ולהפוך למטפלים. עד מהרה הם מגלים ששמו כספם על קרן הצבי, ומלבד ידע והעשרה, אינם יכולים להשתלב כמטפלים בשום מקום שמכבד עצמו.
השאלה שחוזרת ונשאלת בפורום ובמקומות אחרים היא כיצד יכול אדם שאינו בעל השכלה וידע בתחומי הפסיכולוגיה, ואין בידיו המלצות, להיות בטוח כי בחר במטפל מקצועי ואמין.
הדרך הפשוטה והקלה ביותר היא, כמובן, לברר אם המטפל/ת בעלי תעודת הסמכה בטיפול זוגי ומשפחתי, מטעם "האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין". כמובן, אין זאת תעודת ביטוח להצלחת הטיפול, שתלויה באיכות הקשר שנוצר עם המטפל, ביכולות אנושיות כמו אינטליגנציה רגשית טבעית, רגישות, יכולות הקשבה ועוד. עם זאת, באין המלצות, תעודת הסמכה מעידה על כך שהמטפל/ת עבר דרך ארוכה מאוד של הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי.
מלבד תואר שני מוכר במקצוע טיפולי (עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, ייעוץ חינוכי, פסיכאטריה וכדומה) כתנאי בסיסי, תהליך ההסמכה כולל שלוש שנים של לימודי תעודה במקצועות הטיפול הזוגי והמשפחתי. לאחר הלימודים נדרשות מאות רבות של שעות התמחות, תחת פיקוח והדרכה אישית וקבוצתית.
תהליך זה אורך מספר שנים ומתקיים במקומות הכשרה ציבוריים, כמו התחנות לייעוץ נישואים בקהילה, ביחידות של ויצ"ו ונעמ"ת, וכן במכונים בהם ניתנת הדרכה מסודרת ומפוקחת. רק לאחר שהמטפל עמד בכל חובותיו, וקיבל ממספר מדריכים מוסמכים המלצות באשר לאיכות עבודתו כמטפל, הוא רשאי להגיש בקשה לקבלת הסמכה.
יש גם מטפלים זוגיים שצברו במשך שנים ידע ונסיון רב בטיפול זוגי ומסיבות כאלו ואחרות לא עברו את מסלול ההכשרה בדרך להסמכה כמטפלים זוגיים משפחתיים. אין פסול בפנייה למטפלים אלו, אלא שכאן מומלץ לברר היטב היכן נרכש הניסיון, מה הן גישות הטיפול והאם אותו מטפל עבד במקומות שונים (מלבד בקליניקה הפרטית) תחת פיקוח והדרכה.
חשוב לציין, כי מטפלים החברים באגודה כפופים לתקנון ולכללי אתיקה מקצועיים ברורים. אם המטופל חש פגוע מהטיפול או מהמטפל, קיימת בפניו האפשרות לפנות לוועדת האתיקה, שבידיה הסמכות להטיל סנקציות כלפי מטפלים שסרחו.
דר' גלית לזר – מנהלת מכון איזונים
רח' היצירה 11ב' א.ת רעננה 4366358
טל': 09-7467064
ת.ד. 2628 רעננה
office@mishpaha.org.il