האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי THE ISRAEL ASSOCIATION FOR COUPLE AND FAMILY THERAPY

ראשי

על הגישה הפסיכו-ביולוגית לטיפול זוגי 

PACT- Psychobiological Approach To Couple Therapy


ראיון זה ערכה הגב' רות ות'פורד עם דר' סטן טאטקין עבור האתר psychotherapy.net.
בראיון זה דר' סטן טאטקין מציג את המטרות השיטות והעקרונות של הגישה.
הגישה היא גישה אינטגרטיבית שמבוססת על תיאוריית ההתקשרות (Attachment Theory) ותיאוריית ההתפתחות הנוירו-ביולוגית תוך מתן דגש לאינטראקציה הדיאדית ולוויסות הרגשיArousal) Regulation ) של בני הזוג.
stan tatkin
רות ות'פורד- בוא תציג ותתאר את הגישה
דר' סטן טאטקין- הגישה היא גישה פסיכוביולוגית המחברת בין גוף –נפש-מח ומבוססת על חמישה עקרונות מרכזיים.
העיקרון הראשון: הוא תיאוריית ההתקשרות, אני מתכוון לדפוסי התקשרות הקיימים בין אם לתינוק ולדפוסי ההתקשרות המתקיימים בין זוגות מבוגרים.
העיקרון השני: הוא מערכת ויסות העוררות הרגשית של בני הזוג. אנחנו מתמקדים במערכת התפישתית או במערכת ההתכוננות (שהן למעשה מוטמעות במערכת הזיכרון הנוהלי), שפועלות לצד וביחד עם מערכת ההתקשרות. מערכות אלו למעשה מכוונות אותנו ומכתיבות לנו, על סמך ההיסטוריה והניסיון האישי שלנו עם דמויות ההתקשרות הראשונות שלנו, האם בבגרות נתקרב אל אדם כלשהו או נסוג ונתרחק ממנו. אנו מבססים את פעולת ההתקרבות וההתרחקות על סמך זיהוי סימנים גופניים של האדם מולנו- הבעות פנים, העיניים, האישונים, הקול, צבע העור, חום הגוף ותנוחת הגוף.
העיקרון השלישי : הוא ההתפתחות הנוירו- ביולוגית. הגישה שלנו היא גישת החסך Deficit) Base Approach) ולא של גישת הקונפליקט. הגישה אינה מתמקדת בעימותים המוצהרים כגון: כסף, ילדים, מין ותלונות אחרות של בני הזוג זה כלפי זה. בגישה הזו אנו מתמקדים ביכולת ההדדית של בני הזוג לווסת זה את זה וביכולת שלהם לנהל זה את זה דווקא בשעת משבר או במצבי דחק אחרים. כפי שד"ר ג'ון גוטמן אמר "לכל הזוגות יש קונפליקטים", הנקודה המרכזית היא איך הם מנהלים את העימות האם הם עושים את זה "בדרך בטוחה" או "בדרך שאינה בטוחה".
העיקרון הרביעי: הוא "מימוש בפעולה" ׂ(Therapeutic Enactment) שמטרתו להפעיל את הזיכרון הנוהלי (פרוצדורלי) ולא את הזיכרון ההצהרתי (הדקלרטיבי). ראשית עובדים על המימד החוויתי ההתנסותי ורק לאחריו באה הפרשנות. העבודה מבוצעת עם הגוף כשממעטים בפרשנויות. מביימים בחדר הטיפולים את העימות בין בני הזוג וגורמים להם להגיע למצב של עוררות גבוהה שאפשר לעבד אותה בחדר הטיפולים. השיטה עושה שימוש רב בפסיכודרמה (מונרו, גשטלט, סאטיר) כדי להכניס את המטופלים אל תוך החוויה. מתחילים בהתנסות ורק בשלב מאוחר יותר עוברים לפרשנויות. אפשר לומר שבשלב הראשון כמעט נמנעים מלגעת באזורי המוח המפותחים, משום שלמרות שהם יעילים בתיקון טעויות ובעיבוד מידע, הם גם עלולים להטעות את המטפל ואת הזוג. ולכן, ככלל נעדיף לסמוך על הגוף ועל תגובותיו יותר מאשר על רמות העיבוד הקוגניטיביות הגבוהות.
העיקרון החמישי: הנרטיב הזוגי. עלינו כמטפלים להבין את הנרטיב הזוגי . הוא צריך להיות מוגדר ומתואם עם התיאוריה כך שיוכל להסביר את עברם של בני הזוג, מהו נתיב ההתפתחות שלהם, יסביר מדוע הם נמצאים היכן שהם נמצאים ולאן פניהם מועדות. המטפל, מחזיק עמדה טיפולית ברורה המלווה כחוט השני את עבודתו הטיפולית עם בני הזוג, של נרטיב של מערכות יחסים "בטוחות" לעומת נרטיב של מערכות יחסים "לא בטוחות".

ר: אנשים שיקראו וירצו להעמיק את הידע שלהם בגישה מאיפה הם מתחילים? איך מלמדים אותה?
ס: הגישה היא אינטגרטיבית וכוללת ממדים ומקורות שונים הקשורים, משפיעים ומושפעים זה מזה. בהדרכה אני מתמקד ומלמד כל עקרון/ מימד של הגישה בנפרד. לכל אחד מהם יש סט עקרונות, ומטרות משלו. אבל אם הייתי צריך לבחור אחד מהעקרונות שחשוב שהמטפל יבין הוא יהיה העיקרון של מערכת יחסים "בטוחה" לעומת מערכת יחסים " לא בטוחה". כאשר ההגדרה הפשוטה ביותר למערכת יחסים לא בטוחה שהיא מערכת יחסים שמבוססת על חוסר הוגנות, חוסר רגישות וחוסר צדק.
התפיסה היא שטיפול זוגי הוא למעשה "פסיכולוגיה של שני אנשים" והוא מכוון ליחסי גומלין של "טוב לי וטוב לך". לעומת "פסיכולוגיה של איש אחד" שבה מודגשים הערכים והצרכים האישיים ולא הצרכים הזוגיים. גורם משמעותי נוסף בפסיכולוגיה לשניים, זו היכולת של האחד לסייע בתפקוד הבטוח של זולתו. במונחים של דמות התקשרות ראשונית. הכוונה היא שותפות בהגנה ובביטחון במערכת היחסים של הזוג. המשמעות המעשית לכך שבני הזוג צריכים לקבל החלטה אסטרטגית להעמיד את "הזוגיות" (השלישי האנליטי) בראש ולהסכים כי הביטחון שמערכת היחסים מספקת חשוב להם. ללא הסכמה זו יהיה קשה מאוד לבני הזוג לצמוח ולשגשג.
כאשר בוחנים מערכת התקשרות ראשונית של אם ותינוקה, אנו עוסקים במונחים של ביטחון. כך גם מערכת יחסים בטוחה מבוססת על משיכה, ובמערכות יחסים לא בטוחות הקשר מבוסס על פחד או על איום.
שני בני זוג יכולים להיות בעלי דפוסי התקשרות לא בטוחים ויחד עם זאת לקיים ביניהם מערכת יחסים בטוחה כל עוד הם יפעלו על פי העקרונות של תפקוד זוגי בטוח. זה גם יכול להיות עבורם מודל ליחסים בכלל.
כלי נוסף הוא העצמה של רגעים הדדיים חיוביים של בני הזוג. עושים זאת כאשר בני הזוג ישובים פנים אל פנים, מתבוננים זה אל זו ולעתים אף נוגעים זה בזו, זה מכונה "אינטר סובייקטיביות ראשונית". עוד כלי שעושים בו שימוש הוא "תשומת לב משותפת", זאת כאשר בני זוג מתמקדים יחדיו בנושא שלישי והתמקדות זו מעצימה את היחסים ביניהם.
קיימים שני עקרונות מרכזיים להבטחת מערכת יחסים בטוחה, האחד הוא רגעים זוגיים משותפים אשר מעצימים את התחושות החיוביות. אם בני הזוג חווים אירוע שלילי לבד או ביחד, הם יכולים יחדיו, באמצעות המיומנות שהם רוכשים, לטפל בקושי וכך להחליש ולקצר את עוצמת האירוע המשברי.

ר: פרט לעובדה שהרגעה אמורה להיות מיומנות הדדית, תלונה נפוצה מאוד בקרב זוגות היא שכאשר יש שבר באמפטיה, או שאחד מבני הזוג מניע את האינטראקציה הזוגית לכיוון שגורם תחושת חוסר ביטחון, בדרך כלל אחד מבני הזוג נושא בתפקיד של מגשר שמטפל בריחוק. הוא היה מאוד רוצה שהשני יהיה נמנע פחות ויהפוך להיות יותר מעורב בסגירת המרחק הרגשי. כמו כן, שני אנשים הם בעלי מיומנות שונה ביכולת שלהם לווסת את עצמם ואת האחר.
ס: אך טבעי הוא ששני אנשים יהיו מיומנים במידה שונה זה מזה וכך גם היכולת שלהם לווסת את עצמם ואת האחר היא שונה. השאיפה היא שזוגות יוכלו להסתמך יותר ויותר על הוויסות ההדדי ביניהם (Co Regulation). אצל אנשים שסגנון ההתקשרות שלהם אינו בטוח נמצא סגנונות התמודדות שונים לויסות עצמי שעל פיהם הם "מחווטים" עוד מילדות.
הסגנון הנמנע (Avoidant) מתפתח בדרך כלל מילדות בצל הורה מבטל, משפיל או מבזה, ובמקרים כאלו עשוי להתפתח מנגנון הגנה שנוטה להישען על וויסות עצמי (Auto Regulation). ההרגעה העצמית אינה מנגנון הגנה זו אדפטציה של המערכת העצבית שמתעצבת בדרך מסוימת כבר מגיל צעיר. במונחים של קוהוט (פסיכולוגיית העצמי) האדם משתמש בעצמו כזולת עצמי (Self Object). הוויסות העצמי מוגדר כפעילות מרגיעה שאינה מערבת בכך אדם נוסף. לדוגמה: קריאה, שירה, אוננות, נשימות עמוקות, מדיטציות וכד'. הוויסות העצמי הוא נורמאלי וכולם נוקטים בו בדרך זו או אחרת, אך זהו גם הסימן ל"פסיכולוגיה של הפרט". כאשר אדם עושה שימוש יתר בטכניקות של ויסות עצמי הוא יוגדר כטיפוס נמנע. הקושי שעולה בהרגעה העצמית, הוא המצב הדיסוציאטיבי שבו האדם נמצא במצב זה והקושי שלו לעבור ממצב של לבד למצב של זוג/ יחד. הטיפוס בעל הדפוס הנמנע יכול להיות במצב של "ביחד" וממנו לעבור ל"לבד" אך לא להיפך.
סגנון ה"נמנע מכעס" (Angry-resistant), בסגנון זה נמצא שימוש יתר בוויסות חיצוני. בדפוס התקשרות זה קיים צורך בגורם חיצוני שמרגיע. המעברים מ"ביחד" ל"לחוד" הם שקשים לו, זאת בניגוד לדפוס ההתקשרות של הנמנע.

ר: האם אתה מסביר להם את התיאוריה?
לפעמים, אבל במהלך הטיפול השאיפה העיקרית היא לקדם את הנרטיב הבטוח של היחסים. כמטפלים אנחנו שואפים לתפקוד בטוח במערכת היחסים הזוגית, וכשהדברים לא פועלים בדרך זו, תפקיד המטפל לבחון מדוע. צריך לזכור שהסיבה שזוגות נכנסים לעימות קשה ובעייתי היא בגלל חוסר היכולת שלהם לדעת איך להתנהל מול האחר בצורה מווסתת. הם לא לגמרי מבינים כיצד בן הזוג שלהם פועל.

ר: האם אתה מלמד אותם מיומנויות שיאפשרו להם להתגבר על זה?
ס: כן, הטיפול הוא מאוד אקטיבי והתנסותי. הפגישות הן ארוכות, לעיתים של מספר שעות והן מוקלטות. הסיבה לאורך של הפגישות שזה מאפשר לי להעביר את בני הזוג מגוון של מצבים הדומים למצבים שהם חווים בחיים האמתיים שלהם. במקום לדבר על האירועים אנחנו מנסים ליצור אותם, לחוות אותם ולתקן אותם בזמן אמת. באופן שהתיקון יהפוך להיות חלק מהזיכרון הפרוצדורלי , שהכניס אותם לקושי מההתחלה.

ר: האם המטפל הוא אקטיבי בטיפול?
ס: כן, המטפל הוא אקטיבי .

ר:לדוגמא כאשר יש אינטראקציה בין בני הזוג , אתה קורא את הבעות הפנים שלהם, שפת הגוף, הטון ומגיב בצורה אמפטית ומכילה אליהם. בן הזוג שיושב בחדר אינו מגיב בצורה אמפטית ונוצר כשל בין בני זוג באותו הרגע. אתה עשוי לבחור לעצור את האנטרקציה שם או להשתמש בזה בפעם אחרת ללמד אותם לקרוא את הבעות הפנים אחד של השני. אני יכולה לדמיין כמה זה עוזר להבין שכאשר אני קורא את הבעת הפנים של בן הזוג שלי ככעס בזמן שהוא למעשה מבולבל.
ס:הרעיון שכל אחד מבני הזוג הוא בטיפולו של בן הזוג ולא של המטפל. ולכן אתה מכוון כל אחד מבני הזוג אל השני. האם הבחנת בהבעה הזו על הפנים שלה? אני (המטפל) לא רוצה להיות היחידי בחדר שמבחין בדברים. אני רוצה לפתח את היכולת שלהם לראות דברים. הרעיון שהם יהיו מומחים אחד של השני. החדר מסודר ככה ששלושתנו על כסאות עם גלגליים ככה שאני יכול להבחין בתנועות הגוף שלהם מכל הכיוונים.

ר: אתה הצגת את חמשת העקרונות שאתה מתמקד בהם, מה המטרות הטיפוליות של העקרונות האלו?
ס: ברמת ההתקשרות, אני רוצה ללמד את בני הזוג את אוריינטציות ההתקשרות שלהם. אנחנו לא משתמשים או מלמדים ז'רגון מקצועי אבל אנחנו רוצים שיבינו את מקור ההתקשרות שלהם וכיצד הוא השפיע על המערכת העצבית שלהם ועל היכולת שלהם לשאת מתח בין אישי . אנחנו מציגים את זה כדבר נורמלי ואדפטיבי ולא פתולוגי. זה נחמד כאשר מסתכלים על תאוריות התפתחותיות שאנחנו יכולים לדמיין, לחוש איך הבן אדם הסתגל למצבים מסוימים. אנחנו רוצים שאנשים יבינו מי הם וייקחו אחריות על כך. לדוגמא, כאשר בעל דפוס התקשרות נמנע מתעצבן כשבן הזוג שלו מתקרב, הוא צריך לתקן זאת במהירות. אבל אנחנו גם רוצים שבן הזוג יבין מדוע בן הזוג מתנהג כך כשמתקרבים אליו ויידע להתנהל מולו בדרך טובה. אנחנו לא מלמדים אנשים איך לווסת את עצמם, אנחנו מלמדים אותם איך לווסת אחד את השני. ושוב זה נלקח מתאוריות ההתקשרות.

ר: אתה מתאר שאתה מדגיש וויסות הדדי ולא רק וויסות עצמי? אתה חושב שצריך את שניהם?
ס:כן, אבל יותר מדי מטפלים מתמקדים רק בוויסות עצמי.
במערכת ההתקשרות המרכזית(זוגיות) הרבה יותר מועיל לי לווסת את מצב העוררות של בן זוגי מאשר לווסת את מצב העוררות שלי. ואחת הסיבות לכך שזה יותר מועיל היא האופן בו אנחנו בנויים . כאשר אנחנו נמצאים במרחק קצר מבן הזוג שלנו אנחנו יכולים לזהות את המצב הפנימי שלו, את המערכת העצבית, לפני שאני יודע לזהות מה קורה איתי. אני יכול לזהות מה מתרחש אצל בן זוגי לפני שהוא יודע לזהות את זה. זה מתאפשר רק במרחק קרוב. במרחק רחוק אנחנו בודקים רק אם אנחנו נמשכים אל האובייקט או שהוא מסוכן. במרחק קרוב אנחנו יכולים לבצע וויסות הדדי ואת זה אנחנו רוצים לעודד ברמת ההתקשרות. ברמת העוררות אנחנו רוצים שבני הזוג יהיו מסוגלים לדבר אחד עם השני על כל דבר, לעשות דברים ביחד מבלי לפחד שהם יאבדו את היכולת לווסת את עצמם ויריבו או יתנתקו אחד מהשני. בני הזוג לא צריכים לפחד משום דבר כאשר זה נוגע לבן זוגם והם לא צריכים לפחד שמערכת היחסים תתפרק רק מכיוון שהם נמצאים בקונפליקט. אנחנו מעודדים וויסות אינטראקטיבי שזה כולל הבחנה בהבעות הפנים, טון, עיניים וגוף. זה מתרחש במרחק קרוב, בהסתכלות בעניים.

ס: באופן כללי אנחנו מקדמים אנשים בטיפול לתפקוד במערכות יחסים בטוחות. וזה כולל הדדיות אמתית. במילים אחרות, כל מה שאנחנו עושים מבוסס על חוזה חברתי שבו יש הוגנות, צדק ורגישות. במידה והחלטנו שמערכת היחסים שלנו היא במרכז ובמקום הראשון- לא אנחנו כאנשים אלא מערכת היחסים שלנו- זה נהפך להיות האוויר לנשימה, מים לשתייה, ו זה המנוע המרכזי של האנרגיה והכוחות שלנו בחיים .מכאן, יש דברים שאנחנו צריכים לעשות אחד עבור השני על מנת להרגיש מושכים וגם להימשך לזוגיות. אנחנו משנים את הזוגיות מ"מונרכיה" או "דיקטטורה" למערכת של הוגנות בין שני "גנרלים" ששניהם מנהלים ועדיין צריכים לדאוג לשביעות הרצון של בן זוגם.
פרט מאוד חשוב הוא היכולת לנהל את השלישי. כאשר אני מדבר על השלישי אני מתכוון לאדם שלישי, חפץ, משימות, אלכוהול, עבודה, חותנים ,חברים, ילדים, ספורט.

ר: המשולשים המפורסמים?
ס: זוג בעל מערכת יחסים בטוחה יש לו מעין "בועה זוגית" מסביבו שבו הזוג נמצא במקום הראשון. המשמעות לכך שבני הזוג מודעים שגם ברמה הפרטית וגם ברמה הציבורית הם צריכים להגן אחד על השני. הם לא יאפשרו לאף אחד מהם להיות ה"גלגל" השלישי לאורך זמן או ללא תיקון. היכולת להתנהל מול ה"שלישי" זה נושא משמעותי בטיפול זוגי. כמטפל אתה יכול לגלות מיד את הקושי שלהם לנהל את השלישי באופן שהם מתנהלים מולנו המטפלים. כשאני מבחין שאחד מבני הזוג מדבר אלי, מתעלם מהשני אומר עליו דברים מבלי לבדוק אתו אז אני יודע שהם מנהלים את השלישי לא טוב ולא רק בחדר הטיפולים.

ר: מה מטפל יכול לקחת מהדברים שלך ולתרגם אותו לטכניקה מעשית?
ס: ראשית אנשים שמטפלים בזוגות צריכים להבין שזה שונה מאוד מטיפול אינדיבידואלי ומטיפול משפחתי, זו התמחות. ככזו היא מצריכה הרבה תשומת לב והתמקדות. אני חושב שצריך להקצות לטיפולים זוגיים יותר משעה במיוחד בהתחלה על מנת לתת למטפל את הזמן להירגע ולא להילחץ. אחרת המטפל עצמו יצא מוויסות עצמי. מפגשים ארוכים יותר יאפשרו למטפל לראות את הזוג במצבים שונים ולהבחין בצורה מאוד מדויקת לא רק בתוכן אלה גם בהבעות הפנים, בתזוזות . אני חושב שמטפלים זוגיים צריכים להיות מיומנים בחומר של פול אקמן או כל הדרכה שעובדת עם הגוף ומלמדת כיצד אפשר לקלוט רמזים גופניים עדינים ביותר אבל משמעותיים שמלמדים על שינויים במצבים ובתחושות. חשוב להימנע מלהיתפש רק למה שאנשים אומרים. הרבה דברים שקורים בחדר הטיפולים הם ברמה שהיא מתחת לפסיכולוגיה במילים אחרות זה שייך לביולוגיה. זה לעולם לא מגיע לרמות הגבוהות של המוח שאפשר לדבר עליהם. הצורך ההישרדותי של בן האדם קודם ליחסים ואהבה. לכן, כאשר הוא מרגיש מאוים הוא יפעל מאזורים פרימיטיביים של המוח שההתמחות שלהם היא הישרדות, לאזורים הללו לא אכפת כלל מיחסים או משום דבר אחר כאשר הם מרגישים מאוימים הם נכנסים למצב של מלחמה ולא לאהבה.
 

מה באגודה?

  • מה חדש