האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי THE ISRAEL ASSOCIATION FOR COUPLE AND FAMILY THERAPY

ראשי

זוגיות עם הפרעת קשב

shutterstock 80493052

דורית קנובל .W.S.M מטפלת ומדריכה בטיפול זוגי והמשפחתי


מבוגרים רבים סובלים מהפרעת קשב (ADHD). היא מנהלת ביד רמה לא רק אותם, אלא גם את חיי הנישואים שלהם, כאשר מערכת יחסים הורית, של הורה כועס וילד מרדן, משתלטת על המערכת הזוגית ומערערת אותה.

הדרך לשיקום המערכת הזוגית היא טיפול זוגי ייחודי, המתמקד בהשלכותיה של הפרעת הקשב על שני בני הזוג ובהקניית כלים חדשים להתמודדות עם השלכות אלה.

ההחלטה לפנות לטיפול:

"אני רוצה בן-זוג ולא עוד ילד קשה-חינוך", אמרה טלי (שם בדוי) בפגישתנו הראשונה לפני שנתיים. טלי ובעלה גיורא (שם בדוי), הגיעו אלי בנסיון לפתור את המשבר בחיי הנישואים שלהם, וכמו שטלי הוסיפה מיד, מבחינתה היה זה הנסיון האחרון.

"הוא מרוכז בעצמו ופשוט לא איכפת לו ממני", סיפרה. "אני כועסת עליו כל הזמן ומרגישה שאני לא אוהבת אותו יותר".
"נשאבנו למערבולת שאנחנו לא מצליחים לצאת ממנה", אמר גיורא. "חברים שואלים אותנו כבר למה אנחנו לא מתגרשים".

ההחלטה לפנות לטיפול, אחרי שנים של זוגיות מתסכלת ומריבות בלתי פוסקות, הגיעה בעקבות פגישה מפתיעה עם המורה של בנם, עומרי. 'אולי לא סתם הוא מפריע בכיתה', העלתה המורה את האפשרות. 'אולי יש סיבה לעובדה שהוא לא מסוגל לשבת, לא מקשיב, לא עונה לעניין בשיעור ומציק לחבריו'. היא המליצה על אבחון.

"הלכנו לאבחון", סיפרה טלי, "וכבר בשאלה השנייה של המאבחנת נפל לי האסימון כשהיא שאלה אותנו האם לאחד מאיתנו יש הפרעת קשב".

ואמנם הפרעת הקשב והריכוז של גיורא לא אובחנה מעולם. לפתע, מול המאבחנת של בנם, היה ברור להם שאבחון של גיורא הוא הצעד הראשון בדרך ליציאה מהמערבולת, עוד לפני תחילת הטיפול הזוגי. לפתע גם התבהרה התמונה עד כמה הפרעת הקשב והריכוז היא גורם משמעותי בחייהם המשותפים. הם החליטו לפנות לייעוץ זוגי.

מאחורי כל ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז מסתתר, בהרבה מקרים, הורה הסובל מאותה תסמונת. בשנים האחרונות מראים מחקרים רבים (Spencer,T. J,Biederman,J. & Mick,E., 2007) כי למרכיב הגנטי יש תפקיד משמעותי בהיווצרותה של ההפרעה. נמצא כי ביותר מ-75% מהמשפחות אשר להן ילד עם הפרעת קשב, נמצא הורה הסובל מהפרעה זו. האיבחון והטיפול בילד עם ADHD הוא כבר עניין שבשגרה. קיימת מודעות גבוהה לנושא גם בקרב ההורים וגם במערכת החינוך, והמערכת מספקת לילדים מגוון של התאמות בית-ספריות, החל בשיעורי עזר וכלי למידה שונים וכלה בתוספת זמן במבחנים. מודעות גבוהה ניכרת גם לגבי מגוון שיטות הטיפול, מריטלין וביופידבק ועד לטיפול התנהגותי קוגניטיבי ורגשי.

אך מה עם הוריו של הילד הזה? אותם בני שלושים פלוס ויותר, שחלקם לוקים ב-ADHD אך לא אובחנו בילדותם. הם גוררים איתם חוויות קשות של כעס, לעג, הפחתה, ושלל האשמות בעצלות, טיפשות או רתחנות, שהדביקו להם בבית הספר או בבית ובבגרותם משחזרים רבים מהם את אותם דפוסים של תפקוד לקוי וכישלון. לא רק במקומות העבודה (שם הם מגיעים לעיתים קרובות לכדי פיטורים ואבטלה), אלא גם במערכות יחסים זוגיות סוערות ובעייתיות.

הסיפור של טלי

"לא איכפת לו ממני", אמרה טלי. "הוא פשוט לא שומע מה אני אומרת לו. לא מעניין אותו. אני חוזרת מהעבודה, רוצה לשתף אותו במה שעבר עלי, אבל הוא לא מקשיב. הוא אפילו לא מביט בי. העיניים שלו מתרוצצות מסביב. הוא כמו ילד. כבר חודש שהברז באמבטיה דולף. הוא יכול לתקן את זה תוך חמש דקות אבל הוא כאילו לא שומע מה שאני מבקשת ממנו. יש לנו שני ילדים, אחד מהם עם הפרעת קשב וקשה לי. אני עובדת וזקוקה לעזרה שלו, אבל הוא לא עושה כלום. הוא דוחה דברים ואם הוא כבר עושה משהו הוא מפסיק באמצע, לא מתמיד בשום דבר".

הסיפור של גיורא

"אני לא יודע מה היא רוצה ממני", שטח גיורא את הצד שלו. "אני באמת משתדל. נכון, החלפתי כמה עבודות בתקופה האחרונה, לא היה לי מזל עם הבוסים שלי. אבל אני חוזר הביתה מת מעייפות והיא מטילה עלי את כל המשימות האלה. אז אני לא הבן אדם הכי מסודר, אז מה הביג דיל עם הברז? היא היתה כל כך חמודה ונעימה כשהתחתנו והפכה להיות ממש רעה אלי. היא כועסת, גוערת בי כל הזמן ואומרת לי מה לעשות. מה אני הילד שלה? נכון, אני מדבר לפעמים יותר מדי ולא מקשיב לה מספיק, וכשמרגיזים אותי אני יכול להתפרץ ("כן, ולכן פיטרו אותך. בגלל הפה הגדול שלך", העירה טלי). "אז מה. אבל אני בן אדם כייפי. החברים שלי מתים עלי".

לא כל גבר שאינו מקשיב לדבריה של אשתו ושוכח לתקן את הברז באמבטיה סובל מהפרעת קשב וריכוז. מה, אם כן, יש בגיורא שחורג הרבה מעבר לאדישות שיכול גבר מצוי להפגין כלפי התוכחות של אשתו?

מבוגר עם הפרעת קשב וריכוז – קווים לדמותו

ללוקים בהפרעת קשב כמה מאפיינים בולטים. קיים לכאורה פער בלתי מוסבר בין הפוטנציאל הגבוה שלהם, למשל אינטליגנציה גבוהה,לבין רמת התפקוד הנמוכה שלהם. יש להם קשיים בתחום התקשורת. קשה להם להתרכז ויכולת ההקשבה שלהם נמוכה. בעיצומה של שיחה נדמה שלפתע הם מתנתקים, דעתם מוסחת ועיניהם משוטטות סביב. לעיתים הם גם מתקשים בקריאת המפה החברתית – התנהגותם אימפולסיבית, הם קופצים מנושא לנושא או מדברים יותר מידי, ומגיבים לעיתים בהתפרצויות זעם ואיבוד שליטה.

הם חווים קושי בהתארגנות, בניהול זמן ובתכנון משימות. הם ישכחו לקנות לחם בדרך הביתה, ישכחו את המפתח, וזה קורה להם שוב ושוב. מין פיזור דעת.

איפיון בולט נוסף הוא הדחיינות. הם נוטים לדחות עשיית דברים, שמתפרשת במקרים רבים כחוסר איכפתיות. הקרובים אליהם יאשימו אותם לא אחת בחוסר סבלנות, חוסר התמדה וחולמנות.

להשלכותיה של ילדות עם הפרעת קשב לא מאובחנת יש היבט רגשי טראומטי. הלוקים בה סוחבים איתם מילדות את הדימוי העצמי הנמוך, הכשלונות והדחיינות. הם נוטים לדחות משימות מכיוון שמשימה לעולם אינה אתגר, אלא אות לכישלון, המעורר חרדה ומוריד את רמת התפקוד. לעומת זאת יש להם גם לא מעט נכסים. במיטבם רבים מבעלי הפרעת קשב הם אנשים יצירתיים, רבגוניים ואנרגטיים, בעלי יכולת אלתור גבוהה, שמסוגלים לראות דברים מחוץ לקופסה.

כאשר מוסח-הדעת הלוקה ב- ADHD יוצר קשר זוגי עם בן זוג ממוקד, נחשף איפיון נוסף. קיים פער גדול בין פיזור הדעת האופייני לו ובין מצבים של היפר פוקוס, שבהם הוא מרוכז כל כך בעשייה מסויימת, עד שאינו רואה או שומע דבר מהמתרחש סביבו. ניכר, למשל, פער קיצוני בין התנהגותו בתקופת החיזור והתנהגותו לאחר כינון הזוגיות.

במהלך תקופת החיזור הוא מתגלה לעיתים כמחזר האולטימטיבי. הוא מרוכז לחלוטין במשימת כיבוש ליבה של בת זוגו וכולו שופע תשומת לב. אך ברגע שהם עוברים לחיות יחד או מתחתנים הוא משתנה מהקצה אל הקצה ולעיתים קרובות תאשים אותו בת זוגו בהתעלמות מוחלטת ממנה.

כשתקשורת הורית תופסת את מקום התקשורת הזוגית

ככלל מערכות יחסים זוגיות לובשות צורות שונות ומתנהלות על פי דפוסים שונים. נוצר מעין ריקוד בשניים, שאת צעדיו יש לפענח לעומק.

לכל זוג יש את הריקוד שלו. אחד הדפוסים האופייניים ביותר לנישואים עם הפרעת קשב הוא הדפוס ההורי של הדינמיקה הזוגית, כאשר תקשורת הורית תופסת את מקום התקשורת הזוגית. רוב הזמן בני הזוג אינם מתקשרים כשני בוגרים, הפונים זה לזה בגובה העיניים וממוקדים בפתרון בעיות.

באינטראקציה הורית האחריות כולה נופלת, לכאורה, על בן הזוג הממוקד. מצב זה יוצר אצלו כעס, תיסכול ותחושה שלא אוהבים אותו ולא מעריכים אותו. הוא מוריד פקודות, נוזף ומוכיח את בן הזוג המוסח, במטרה ליצור מוטיבציה שתגרום לו לקחת אחריות. אך המשמעות שמעניק המוסח למסרים הללו שונה בתכלית מזו שהתכוונו לה. הוא חווה תחושה של השפלה ודז'ה וו של ביקורת. הנה שוב אומרים לו שהוא לא שווה, בדיוק כפי שאמרו לו זאת בילדותו, והוא מגיב לכך כמו ילד, בהתנגדות. הוא מתנגד, מתמרד, עושה בדיוק מה שילד עושה כשכועסים עליו, מה שמגביר את תסמיני ההפרעה – הוא פחות ממוקד ופחות מקשיב.

ככל שבני הזוג משתדלים להיחלץ מהריקוד ע"י ניסיונות להסביר ולנמק את עמדתם ובכך להשפיע זה על זה להשתנות, כך מקצינות עמדותיהם.זהו מעגל סגור, מערבולת כהגדרתו של גיורא , כאשר כל אחד מבני הזוג חווה את השני כ'איש הרע'.

ירח הדבש וההתפכחות

"איך לא ראיתי את הילד חסר האחריות שבו כשהכרנו?" תהתה טלי בקול רם באחת מפגישותינו.
"הילד היה שם", אמרתי, "אבל כנראה שהיה זה הילד המקסים".
טלי הנהנה מיד.

"נכון", הודתה. "הוא היה מלא שמחת חיים, ספונטניות וחוש הומור. בתקופה הראשונה הוא גם היה נוהג ליזום סופי שבוע ספונטניים באילת וגם לחו"ל. מהרגע להרגע, ללא הכנה מוקדמת, סוחף אותי, הכבדה והמחושבת, בהתלהבות שלו, כמו שאף אחד אחר לא הצליח לעשות. כבר אז הוא היה שוכח את הדרכון שלו בבית, אבל אז זה לא כל כך הפריע לי. עכשיו יש לנו ילדים, הוא חייב להבין שהחגיגה נגמרה".

גיורא נמשך אל טלי הרצינית והבוגרת מתוך צורך בארגון ובחיים מסודרים לצד פיזור הדעת שלו. גם הוא הודה "כיף לי כשאני מצליח להצחיק אותה ולהוציא אותה ממצבי הרוח הקודרים שלה".

מלכתחילה גם טלי וגם גיורא נמשכו לילד שבו, אך כפי שהתברר בהמשך לילד המקסים יש גם פן אחר, של ילד אימפולסיבי, חסר אחריות, שזקוק להכוונה בהתנהלות היומיומית. כאשר גם לבוגרת הרצינית, שמוכנה לצחוק בסלחנות על הבדיחות של הילד, יש גם פן של מורה כועסת ושתלטנית.

הטיפול

1. ונטילציה של התיסכול והשחיקה
השלב הראשון הוא לאפשר לבני הזוג לפרוק את התיסכול, היאוש והכעס במקום בטוח – חדר הטיפולים.
החדר הזה הוא מקום בו אין שיפוט, אין צודק או לא צודק. זהו מקום בו מותר לדבר על כל מה שמרגישים, על הפחדים, חוסר האונים, בו מותר להראות חולשה ופגיעות, ויש מי שדואג לכך שהשיחה תתנהל בגבולות הטעם הסביר ולא תתדרדר לתוהו ובוהו כמו שקרה עד עכשיו בנסיונות לפתוח בשיחה בבית. במקום הבטוח של חדר הטיפולים, יש רק הקשבה והכלה.

2. העלאת המודעות לסימפטומים של הפרעת קשב ולמאפייני הדפוס של מערכת היחסים
מרגע שברור כי הפרעת קשב היא שיצרה את הדפוס הבעייתי של בני הזוג, חשוב לברר מה הם יודעים על התופעה והאם בן הזוג המוסח עבר איבחון. עתה מתמקד הטיפול בשנות ילדותו של בן הזוג המוסח, במטרה להעלות למודעות את קיומה של הפרעת הקשב, ואת האופן שבו היא יוצרת דפוס המשנה את כללי המשחק.

מאחר שחוסר האחריות, כביכול, של גיורא, הוא הגרעין המרכזי שסביבו נעים בני הזוג, הגיע העת לברר אילו משמעויות יש לחוסר אחריות בילדותו של כל אחד מהם. מה יודע גיורא על התמודדות עם חוסר אחריות כפי שחווה זאת בילדותו בבית הוריו? איזו משמעות הוא נותן לתוכחות ולביקורת של טלי? מה טלי יודעת מהבית על התמודדות עם חוסר אחריות? ומדוע בחרה בבן זוג שמעורר בה את התחושה שאף אחד לא מקשיב לה?

ביצירת הדפוס ההורי של גיורא וטלי שיחקו הוריהם תפקיד משמעותי. במקרה של גיורא היה זה אביו שהתייחס אליו כאל ילד מגודל ומתחת להפצרות לקחת אחריות על מעשיו העביר לבנו את המסר שהוא חסר תקנה. הדפוס הזה של של אב וילד שרת היטב את הצורך של אביו של גיורא בשליטה. גיורא למד שכדי להיות ילד טוב רצוי שישאר ילד ואת הדפוס הזה הוא שיחזר עם אשתו.

טלי היתה ילדה שלישית לאם חד הורית. היא חוותה חוסר בתשומת לב ובאהבה מצד אמה, ובהיעדר דמות גברית מציאותית בילדותה, בנתה פנטזיה על בן זוג אידיאלי. היא מצאה אותו לכאורה בגיורא, הילד האוהב והמחזר האולטימטיבי. חוסר הגבולות שלו לא הדליקו אצלה נורות אדומות, בהיעדר מודל מציאותו של זוגיות מתפקדת במשפחתה המקורית.

3. הבנייה
עד כה עסקנו בהארה ובחשיפה של הדפוס ההורי, ובחקירת העבר שיצר את הדפוס הזה.

מכאן מתחילה התגייסות משותפת של בני הזוג לבנות מערכת יחסים ותקשורת זוגית במקום הדפוס ההורי הישן. והצעד הראשון הוא:
איתור הצלחה יוצאת דופן בתוך ים של כישלונות
קרוב לוודאי שעד שהגיעו לטיפול עשו טלי וגיורא לא מעט כדי למצוא דרכים לחזור לזוגיות שלהם.

"מה ניסיתם לעשות כדי לפתור את הבעיה?", שאלתי אותם.
"ניסינו הכל. כלום לא עבד".

ביקשתי מהם לפרט את נסיונותיהם ובמשך שעה ארוכה גוללו השניים שרשרת של כשלונות. באופן לא מפתיע התאפיינו כל נסיונותיה של טלי בהענשה וכעס. גיורא מצידו נע בין "הילד הרע" שלא מוכן שיגידו לו מה לעשות לבין "הילד הטוב" שמבטיח שוב ושוב להשתפר. בכל נסנונותיו נשאר גיורא בתפקיד הילד.

תוך כדי הקשבה לרשימה האינסופית של כשלונותיהם צף מקרה אחד יוצא דופן. זה קרה כאשר הלכו לאבחון עם עומרי. ההחלטה ללכת לאיבחון היתה משותפת.

שאלתי אותם כיצד הצליחו לעשות זאת וביקשתי שיפרטו באוזני את פרטי הפרטים של המקרה: האם התרחש בבוקר או בערב, האם היו לבדם או בין אנשים, בעבודה או בבית קפה, מי העלה את הנושא לראשונה, וכדומה.

הסתבר כי כאשר מדובר בבנם ובהורות שלהם הם יודעים להיות זוג ולגלות אחריות במידה שווה. היה זה המקרה היחיד שבו במקום להנחית עליו פקודות פנתה טלי אל גיורא כדי להתייעץ איתו, והוא הגיב כמבוגר אחראי. גילינו, אם כן, כי לא בכל סיטואציה האינטראקציה ביניהם היא הורית, וישנם מצבים שבהם הם הופכים שוב להיות זוג ומתפקדים כצוות.

על יסודותיו של יוצא הדופן הזה החל להיבנות שיקום הזוגיות של טלי וגיורא: ניתחנו את המקרה, שיחזרנו אותו לפרטי פרטים ובחנו את מרכיביו, כאשר המטרה היא לזהות ולחזק דפוסי חשיבה והתנהגויות שעשויות לקדם תקשורת זוגית בוגרת ואחראית גם בעתיד.
אם עד כה הריקוד במעגל הסגור של התקשורת ההורית ניזון מפידבק שלילי והענשה, כעת התחיל תהליך של בניית מעגל חיובי, שמבוסס על תקשורת ועבודת צוות של בני זוג בוגרים בהתמודדות עם ניהול משותף של הפרעת הקשב במשפחה.

למשל, אחד החוקים שהיה על טלי וגיורא ללמוד הוא "חוק היעילות": בדיונים על החלוקה מחדש של התפקידים בבית הושם דגש על מה יעיל יותר לעשות לעומת מה צודק יותר.

על פי אותו עיקרון הונהג חוק ה"אם משהו עובד נעשה אותו שוב, ואם משהו לא עובד ננסה משהו אחר". תוך עידוד הניסוי והתהיה עד למציאת הפשרה המועדפת .

עתה, לאחר כמה פגישות של עבודה קשה דיווחו בני הזוג על תחושה הולכת ונבנית של שיפור ורווחה, הפגישות הוקדשו לעקרונות ולתרגול תקשורת אסרטיבית, כלומר תקשורת שיכולה לעמוד על הצרכים האישיים תוך כיבוד הצד השני ומיקוד בשינוי הרצוי.

זהירות מוקשים!

למרות כל המאמצים, הכללים, עיבוד המטענים הרגשיים ועקרונות התקשורת המכבדת והמכילה, יש מוקשים בדרך. מוקשים אלה הם היוצרים את המריבות והפיצוצים בבית, מחוץ לחדר הטיפול. אך הם עוזרים להגיע לשלב החשוב והסופי: ההבנה שלא הכל צריך להיאמר וכי יש לתייג את הנקודות הרגישות, אותן יבלות שמעתה יסכימו בני הזוג שלא לדרוך עליהן.

הפיצוצים האלה מתרחשים כאשר אחד מבני הזוג פולט משפט טעון ומפעיל את המערבולת.

היתה זו טלי שזרקה יום אחד: "...גם אבא שלך לא סמך עליך!". "אם לא מוצא חן בעינייך אז אני הולך!", השיב לה גיורא את המשפט הקבוע שלו.

בכך הפעילה טלי מחדש אצל גיורא את הכאב הישן שטבע בו אביו שלא סמך עליו. גיורא הפעיל מחדש אצל טלי את חרדת הנטישה בעקבות נטישתו של אביה אותה ואת משפחתה.
ובכן זה הזמן לתייג את הנקודות הרגישות ולהסכים שלא דורכים עליהן בשום מצב.

סיכום

טלי וגיורא סיימו את הטיפול כעבור שמונה חודשים. בתחילה קיימנו פגישות בתדירות של פעם בשבוע, כעבור חצי שנה עברנו לפעמיים בחודש .

אויבם המשותף של בני הזוג היה ונשאר הריקוד ההורי, ולא הפרעת הקשב של אחד מהם, כפי שנדמה היה בתחילה. המטרה היתה להפוך את הזוגיות מזירת קרב למקום בטוח; מיחסים רצופי מאבקים, השפלות, כעס וחרדה למערכת מכילה ומכבדת את ייחודו של כל אחד מבני הזוג.

כמו זוגות רבים אחרים, טלי וגיורא הלכו לדרכם כשברשותם כלים חדשים ושעות תרגול רבות בשימוש בהם. הבחירה אם, איך ומתי להשתמש בהם, נשארה בידי כל אחד מהם.

עם זאת, לא בכל מקרה ניתן לשקם את הזוגיות של זוגות כאלה. לעיתים התסכול, הפגיעה והמאבקים היומיומיים שחקו את הקשר הזוגי עד לנקודת אל-חזור. אך תמיד כדאי לנסות ובמקרים רבים טיפול נכון נוחל הצלחה. כאשר זה מצליח יוצרים בני הזוג לראשונה קן אמיתי לעצמם, לזוגיות וגם לילדיהם.

מאחר שכבר ידוע כי הפרעת קשב וריכוז עוברת בתורשה, חשוב לזכור כי הטיפול מאפשר להורים לקבוע איזה דפוס התמודדות עם ההפרעה יפנים ילדם הלוקה בה. קשה להמעיט בחשיבותה של ההזדמנות הניתנת להם להנחיל לילדם סגנון התמודדות יעיל יותר מזה שהנחילו להם אביהם או אמם שסבלו מהתסמונת.

דורית קנובל .W.S.Mמטפלת ומדריכה בטיפול זוגי והמשפחתי
כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת
טל: 036350626
 

מה באגודה?

  • מה חדש