האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי THE ISRAEL ASSOCIATION FOR COUPLE AND FAMILY THERAPY

ראשי חברים כותבים

איכויות של הקשבה בטיפול

מאת- יפעת אקשטיין:

"אני לא יודע אם אי פעם בחנת כיצד אתה מקשיב, לא משנה למה, אם זה לציפור, לרוח שבין העלים, למים שזורמים, או כיצד אתה מקשיב לדיאלוג שלך עם עצמך, או בשיחות שיש לך עם חברים קרובים... אם אנו מנסים להקשיב, אנו מוצאים שזה קשה ביותר, כיוון שאנו תמיד משליכים את הדעות שלנו, הרעיונות שלנו, הדעות הקדומות, הרקע שלנו... אנו מקשיבים באמת רק כאשר אנו בהתכוונות של תשומת לב, בשקט, כאשר כל הרקע שלנו אינו נמצא... רק אז נראה לי שתקשורת אפשרית". (קרישנה מורטי)
הקשבה מאפשרת לנו קשר עם העולם שבו אנו חיים. היא פותחת לנו דלת לחוש יותר ולהיות חלק מהסובב אותנו. כדי להקשיב באמת יש להאט את הקצב, לתת למילים מרחב ומקום, לתחושות לעלות. להקשיב לשקט שבין המילים, למוסיקה שבה הן נאמרות ולחוויה הגופנית המלווה אותן. השפה, המילים מקבלות את עומקן, מכילות בתוכן לא רק את הקונטקסט, אלא את כל העומק של חיינו.
איכויות ההקשבה שלנו, כבני אדם, מתפתחות ויכולות להתרחב. וכשההקשבה מתרחבת, נעשית שקטה, פתוחה לכל מה שמגיע, מתוך הסכמה להיות ב- not knowing ובסקרנות למה שיעלה, הקשבה שיש בה אמפתיה, כל המרחב הטיפולי משתנה. איכות ההקשבה היא כמו מוסיקה, שמאפשרת לתהליך של ריפוי להתרחש, לסיפורים חבויים להביא את עצמם, לתהליך של תנועה לקרות.
הקשבה אמפתית היא היכולת לפגוש את האחר במקום בו הוא נמצא, מתוך אכפתיות, מודעות והתייחסות כנה לאלמנטים בעולמו הפנימי. אמפתיה פירושה היכרות עם נקודת ראותו הסובייקטיבית של הזולת, תוך מתן ביטוי להיכרות זו באופן שהוא ירגיש מובן. אין פירושו של אמפתיה הסכמה עם הזולת או ביצוע רצונותיו. זו גם אינה אהבה או רצון להיות במקומו של הזולת ולהזדהות עם רגשותיו. זו האפשרות לחוות מה שעובר על האחר, ללא שיפוט וביקורת, מתוך חיבור פנימי לזולת ורצון לפגוש אותו במקום שבו הוא נמצא.
הקשבה אמפתית מאפשרת לסיפור הפנימי להתגלות. בסיפור הפנימי יש עושר מאוד גדול והגיון פנימי אחר, שאם ניתן לו מקום הוא יתבהר, ייחשף, לא בבת אחת, אלא בצעדים קטנים, בזה אחר זה.
"כאשר מישהו באמת שומע אותך, מבלי להעביר עליך ביקורת, מבלי לנסות לקחת אחריות עליך, מבלי לנסות לעצב אותך, זאת הרגשה ממש נהדרת ... כאשר הקשיבו לי וכאשר נשמעתי, אני הייתי מסוגל לקלוט מחדש את העולם שלי בדרך חדשה ולהמשיך. זה מדהים כיצד יסודות, הנדמים כבלתי מסיסים, מתמוססים כאשר מישהו מקשיב. כיצד בלבולים הנראים חסרי תקנה הופכים לזרמים שוטפים, ואפילו בהירים, כאשר אנחנו נשמעים". (קארל רוג'רס)
היינץ קוהוט, מייסד פסיכולוגיית העצמי, דיבר רבות על האמפתיה כבסיס לריפוי האדם מפצעיו הרגשיים ועל האמפתיה כיסוד מרפא באדם. לטענתו, האדם נושא כמיהה עמוקה לתיקון ולשיקום, אשר מתרחש בקונטקסט ובמרחב שבין אדם וזולתו. מטרת הטיפול האנליטי, על פי קוהוט, הוא פתיחת ערוץ מתמיד וזמין של מטריצה אמפתית בוגרת. הפעלתו של היסוד האמפתי בטיפול היא כלי טיפולי בפני עצמו. "היכולת האמפתית נמצאת באופן אינטרינזי מלידתנו, אך עם הגדילה היא מתכסה בזיקות לא אמפתיות לזולתנו, שצברנו במהלך הקיום האינטראקטיבי עם העולם. השיבה אל עמדה אמפתית בכל רגע נבחר מחייבת תהליך עמוק ומורכב של התקלפות מכל צורות היחס הלא אמפתי שנצברו..." (1)
בכל שנות עבודתי כמטפלת זוגית, אני פוגשת זוגות במסע הקשר שלהם. פוגשת אותם במצבים קשים, נאבקים, שבויים בתוך דפוסי הישרדות והגנה, טראומות עבר, השלכות והאשמות הדדיות על החוויה החסרה, כמיהה לקשר, לשייכות, לביטחון, לאהבה שאינה מותנית. אנשים רבים פצועים במקום של הקשר, של האפשרות להיות קרוב ולהרגיש בטוח. ישנם אנשים שעבורם הטעם של קירבה אינטימית בטוחה ומאפשרת אינו מוכר. במקום משתלטת חרדה, המנהלת את היחסים ומפעילה דפוסים של כעס, התעללות, התרחקות, לעיתים השפלה, התנתקות, כדי להישאר לכאורה במקום הבטוח. בבסיס הדפוסים והאינטראקציות השונות קיימת כמעט תמיד הפגיעה ואי הידיעה להיות באינטימיות. זהו קושי המתבטא באי היכולת להסתכל בעיניים, עמוק עמוק, להביא את העולם הפנימי בלי חשש, להישמע, ובו זמנית גם להקשיב מבלי להתערבב.
אינטימיות זהו מרחב שיכול להכיל את כל חלקי החוויה העולים מתוך מפגש של שניים שהם שונים ובו בזמן אחד. יש שם רגעים של שתיקה, של מגע, של כמיהה של התרגשות, שמחה,וגעגוע ועוד.... מתוך פרספקטיבת הקשר, כל הסיפורים שעולים, אלה הם אבני הדרך לבניית צעדים של אינטימיות בתוך הקשר.
גם המטפל עצמו נמצא במסע של קשר וקירבה, שהרי ללא הפצע האישי, לא זה היה המקצוע הנבחר. ובמסעו שלו, לצד מסעותיהם של מטופליו, גם הוא נדרש לעשות צעד אחר צעד ביכולתו להיות שם, במקום הקרוב, בחוויה, באפשרות להיות בשקט, לאפשר לתהליך פנימי להתרחש, לא לחסום את מה שאפשרי שיקרה במרחב הזוגי ובמרחב של הזוג ביחד איתו.
דרישה בסיסית להתפתחות העצמי היא נוכחות של אחרים, "זולת עצמי". ה self מתפתח דרך התנסות סובייקטיבית של העצמי. ההקשבה לעולם הפנימי, השיקוף, האמפתיה, כל האיכויות הללו בתוך הקשר מאפשרות צמיחה. הן מעודדות את המטופל לחקור את עצמו, גם מעבר למרחב שבינו לבין המטפל. ייתכן שבהתחלה המטפל יהווה מודלינג לסוג זה של תקשורת, אשר לאט לאט תחדור לסגנון התקשורת הזוגי.
ההקשבה במפגש הטיפולי אינה רק לסיפור הפנימי של כל אחד מבני הזוג, כי אם גם לסיפור של הדפוס, הריקוד האינטראקציוני שמתרחש בחדר ובחיי זוג. לעיתים ההתבוננות היא מבט של "מעוף הציפור", לעיתים לניואנסים הקטנים. התבוננות שיש בה חקירה וסקרנות יוצרת עוד צעד ברמת הנפרדות, האישית והזוגית.
במפגש עצמו יש שימת לב לכל הניואנסים. למה שנאמר ולמה שלא, לחוויה שעולה בחדר ולחוויה שחסרה, לפגיעות, לכמיהה, למהות. המטפל מביא עצמו להקשבה פתוחה, הקשבה שאינה מעורבבת עם רצון להוכיח משהו, הקשבה שמאמינה באפשרות שהשינוי יתרחש. זו הקשבה שמאפשרת חקירה של האדם את עצמו באופן אותנטי תוך דיאלוג בין בני הזוג. זוהי עמדה שמאמינה, כי כאשר הסיפור הפנימי מוקשב, משהו משתנה. כשמתקיימת הבנה, נוצר היגיון פנימי, נוצרת משמעות.
במפגש הזוגי, סיפור פנימי פוגש סיפור פנימי, ומשהו חדש מתרחש בקשר. לעיתים רק לרגעים, אלו רסיסי קשר שלאט לאט יתווספו תוך כדי התהליך. כל רגע כזה פותח אפשרות לראות את האחר באמת, ולא לפעול רק מתוך המקומות הסובייקטיביים, שבדרך כלל פצועים ורגישים. אנו כל הזמן בתוך חשיבה על הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו ועל בני זוגנו, חושבים שיודעים כבר כמעט הכל על ההיסטוריה האישית. כאשר ההקשבה הזוגית היא מתוך הזיכרון המשותף, מתוך ההיסטוריה האישית, היא חסרה את הטריות של "הכאן ועכשיו". עולם שלם חי ופועם בתוך כל אחד ואחד, והוא יתגלה במיטבו כשתהיה סקרנות והקשבה, כשתהיה הסכמה לתת לדברים להתגלות כפי שהם עולים ובאופן חווייתי ופתוח.
למטפל הזוגי יש משימה כפולה, בהיותו חייב להביא הקשבה אמפתית מאוזנת ולהבין את החוויה הסובייקטיבית של כל אחד מבני הזוג, מתוך מקום של כבוד ואי שיפוטיות. הקשבה זו היא סוג של מודלינג, המאפשר לכל אחד לפתח יכולת של הדדיות, יכולת דיאדית, שבה יש מרחב לשניים. לעיתים החזקת שתי המציאויות היא מודלינג שמאפשר ללמוד, כי בכל סיטואציה יש מספר מציאויות המתקיימות זו לצד זו ללא סתירה. החזקתו של המטפל את שתי המציאויות שומרת על האמפתיה בתהליך ומאפשרת להאמין, כי יש מקום לשניים גם ביחסים.
הריפוי מתרחש בכאן ועכשיו, בחוויה שבחדר, טיפה אחרי טיפה. עבור אנשים שרגילים לפעול בתוך היחסים מתוך דפוסים הגנתיים והימנעות ממפגש אינטימי, מתפתחת בתוך הקונטקסט הטיפולי מודעות למרחב הזוגי. מרחב זה מאפשר צפייה בדפוסים הקיימים ובנייה של נתיבים חדשים לתקשורת. כדי להזמין את המטופלים "לקפוץ" למרחב הזה ולהשתמש בו, על המטפל להעז בעצמו להיות שם.
הקשבה פתוחה ואמפטית זה "הלב" של הטיפול, הערוץ שפותח ומאפשר ללא מודע להתגלות. מאפשר לקשר לקבל מימדים אחרים של עומק וקרבה. על כל זה אפשר הוסיף שאלות מעגליות או ישירות, להשתמש בסוגים שונים של התערבויות, משחקי תפקידים, קלפים וכל מה שמתאים בכל רגע נתון לזוג ולמטפל. זוהי מטריצה שמרכיבה את כל הרמות וביחד מאפשרת את תנועת השינוי והריפוי.
כשנורית ודרור (שמות בדויים) נכנסו לחדר, המתח ביניהם הורגש מיד. נורית ביקשה להתחיל וסיפרה, כי היה לה שבוע נורא. בדיוק חזרה מטיול ומצאה את הבית הפוך ואת דרור כעוס. כל הזמן כעוס. על כל צעד שהיא עושה, על כל צעד שהילדים עושים. מצב שהוא בלתי נסבל מבחינתה, והיא חשה שאם זה יימשך, היא תעזוב. דרור מיד הגיב בכעס. הטיח שהיא כל הזמן מרוכזת בעצמה. בחדר נוצר ביניהם דו שיח של "פינג פונג".
את הדינמיקה התגובתית של שניהם זה לזה הם מכירים. תחושה של מבוי סתום. ביקשתי מנורית שתספר עוד קצת על הבלתי נסבל הזה שהיא מרגישה באותם רגעים, ועזרתי לדרור להיות בשקט, להקשיב, הבטחתי שאתן גם לו מקום בהמשך, הבטחה שהרגיעה במשהו.
בהתחלה נורית התווכחה עם הבקשה. מה לא ברור באי הנעימות הזו? כועסת היא עכשיו עלי....הזמנתי אותה לספר איך זה בלתי נסבל באופן ספציפי בשבילה. ההזמנה הפתוחה והסקרנית שלי נגעה בה ואיפשרה לה לפתוח את הסיפור פנימי שלה סביב נושא פחד וכעסים. לאט לאט עלה זיכרון ילדות שבו היא כילדה אינה יכולה לסבול את הכעס של אמה על אביה, שמה את הכרית על ראשה, לא מצליחה להשתיק את "הרעש", חוששת שיום אחד אבא ישבר ויעזוב. כועסת על אמא שכועסת על אבא.
בחדר השתרר שקט מעורב בתחושת הקלה. היה שחרור של חוויה פנימית ועמוקה שנורית נושאת בתוכה. שאלתי את דרור איך זה היה עבורו לשמוע את הסיפור של נורית, והוא סיפר על רגשות אשמה מעורבים בהתגוננות. שיקפתי לו שיש את הסיפור של נורית, ומשהו בסיפור שלה עדיין מפעיל את שלו, שעדיין קשה לו להקשיב לסיפור מבלי להגיב אליו בהתגוננות ואשמה.
עברנו לכעס הזה שלו שכל כך נוכח בשבוע האחרון. הזמנתי אותו להתבונן, להבין את הכעס לבדוק מה מפעיל אותו...דרור שיתף פעולה. בשחזור של הדברים, לאט לאט התגלתה חווית הכלום שהוא נושא בתוכו – חוויה שהיא בלתי נסבלת. "כל כך ריק, חור גדול.." בהרגלו דרור מנסה בכל כוחו לברוח מהתחושה הזו דרך קניות, אוכל או כעס. משהו בהיעדרות של נורית, שנסעה לטיול, העלה את הריק והסעיר אותו. את ההבנה הזו הוא הבין ברגע זה.
רגע זה הוא טיפה בתוך התהליך הטיפולי של נורית ודרור, היודע הרבה מורדות, עליות ורגעים של ייאוש. ויחד עם זאת, כל רגע שכזה מאפשר צעד נוסף בנפרדות ובהכרת אחד את השני. צעד שמפחית את התגובתיות ואת ההשלכות ההדיות ופותח מרחב זוגי חופשי יותר שנושא בתוכו גם הומור וקלילות.
קארל רוג'רס , ממייסדי person centre therapy, מדבר על המפגש הטיפולי כמרחב בטוח, אשר מאפשר לכל חלקי החוויה הפנימיים, החבויים, לעלות. הוא דיבר רבות על עמדת המטפל והתהליך שקורה בין המטפל למטופל, על שיקוף החוויות של המטופל כדרך לעידוד השיח האמפתי. רוג'רס מדבר על הקשבה אקטיבית לא מכוונת ועל שיקוף שחייב להיות טבעי, אמיתי, לא טכני ומחובר לתהליך.
ממשיך דרכו של קארל רוג'רס, יוג'ין ג'נדלין, פילוסוף ופסיכולוג אשר פיתח את שיטת ההתמקדות, הוסיף ממד נוסף לקשר שבין המטפל למטופל, רמה נוספת של הקשבה הכוללת את התחושה המורגשת בגוף ואת שדה החוויות הנוצר בתוך האינטראקציה. לדבריו, אחת הדרכים ללוות את החוויה הפנימית של המטופל היא דרך השיקוף החוויתי והאפשור להיות "עם" מה שעולה. בדרך זו ניתן לשמור על קשר קרוב עם האדם שמולך, כאשר התהליך מתקדם מתוך האינטראקציה. "הדבר הבסיסי ביותר שאמרנו תמיד היה: לא לדחוף ולא לברוח", אומר גנדלין, "אם כך, מה לעשות? ובכן, להיות עם זה. במיוחד אם זה כואב. לארח לו חברה, ל'דבר הזה". הלקוח ואני שוהים שם יחד ומארחים חברה לדבר (תחושה) הזה. כמו שהיית נשאר עם ילד מפוחד. לא היית לוחץ עליו, או מתווכח איתו, או מרים אותו, משום שיש כאן יותר מדי כאב, או פחד, או מתח. פשוט היית יושב שם, בשקט, כדי שהסף הזה ייצר את הצעדים. כל מה שדרוש הוא רק סוג מסוים של קשר או נוכחות שאינם פולשניים... השאר יקרה מעצמו..."
הקשבה שכזו אינה פשוטה ואינה אוטומטית. זו הקשבה שמזמינה אותנו לפתח סוג של שקט פנימי, ליצור עבורה מרחב. זה דורש מאיתנו להאט, להיות ברטט של הדברים שנאמרים, להקשיב למילים לשקט שבין המילים, להקשיב לתנועה, לטון, למנח הגוף ולכל העולם הפנימי שמתגלה. להקשיב למה שאנו, חשים בתוך האינטראקציה, לעיתים להשאיל את עצמנו שם כדי לעזור לתהליך. זו הקשבה שמזמינה אותנו, המטפלים, להיות ערים לאותן קליפות חיים אשר מונעות מאיתנו להיות בהקשבה שכזו. ללמוד להקשיב לכיצד אנו מקשיבים. זה אומר להקשיב לדרך שבה אנו מגיבים, להיות מודעים למחשבות שחולפות במוחנו בתוך השיחה, לאיך שהמילים הנאמרות מפעילות את זיכרונותינו שלנו. ההתבוננות הזו, בכאן ועכשיו מאפשרת לנו להוציא את עצמנו מחוץ למעגל הפנימי שבתוכנו, ולהיות בנוכחות. וכשאנו לומדים להוציא את עצמנו מחוץ למעגל המחשבות-מסקנות-תחושות, פני הים הופכים שקטים יותר ואנו מגלים עולם חדש של הקשבה. הקשבה מתוך השקט שבתוכנו.

מקורות
Krishnamurti J.(1968) Talks and Dialogues. N.Y
Gendlin,E.T. (1990). The small steps of the Therapy Process: How they come and how to help them come. In G.Lietaer, J.Rombauts & R.Van Balen (Eds). Client Centered Experiential Psychotherapy in the nineties. P. 205-224
היינץ קוהוט, (2005), כיצד מרפאת האנליזה.
קרל רוג'רס. מתוך ד"ר מרשאל רוזנברג (2009). תקשורת לא אלימה.

*יפעת אקשטיין – מטפלת ומדריכה זוגית ומשפחתית מוסמכת. מוסמכת לתרפיה ממוקדת התמקדות. מוסמכת להסמיך מטפלים בתרפיה מכוונת התמקדות. כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת
*מידע נוסף על ההתמקדות ניתן למצוא ב:
התמקדות – בית ללמידה התפתחות והכשרה - www.hitmakdut.org.il
המרכז הבינלאומי להתמקדות – www.focusing.org
 

מה באגודה?

  • מה חדש