האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי THE ISRAEL ASSOCIATION FOR COUPLE AND FAMILY THERAPY

ראשי חברים כותבים

עבודה טיפולית עם זוגות צעירים

כתבה - שוש כרמל 

במרוצת חמש השנים האחרונות מתוך שני עשורים בהם אני עוסקת בטיפול זוגי, אימצתי מספר עקרונות אסטרטגיים להתערבות זוגית על בסיס שילוב של הגישה המערכתית, גישת יחסי האובייקט והגישה ההתייחסותית. במאמר זה אנסה לפרוס כמה מעקרונות אלה וארחיב לגבי הרציונל לבחירתם. עקרונות אלה מהווים כלי עזר מועילים עבורי וסוללים דרך לצמיחה באמצעות המשבר, הן לזוג והן ליחיד, מעבר להפגת המשבר הנקודתי.
הצורך האנושי המולד בקרבה לזולת, העומד בבסיס יצירת זוגיות בוגרת, מהווה גם אבן יסוד מרכזית בכמה מהגישות הפסיכולוגיות הפסיכודינמיות המובילות, למשל: יחסי אובייקט, פסיכולוגיית העצמי והגישה ההתייחסותית. Willi (1984) טוען כי "זוגיות אינה מהווה מצב קבוע, אלא תהליך הדורש הסתגלות מתמשכת לנסיבות פנימיות וחיצוניות המשתנות ללא הרף". למימוש התובנות המיטיבות הנגזרות מהגישות הפסיכודינמיות הנ"ל לרווחתו של הפרט בתוך זוגיות - אין מתאימה יותר מהגישה המערכתית, המאפשרת הקניית כלים יישומיים הנדרשים בזירה הזוגית הבוגרת. זאת בשל העובדה שבמרכזה של גישה זו מובלטת הנחת היסוד כי יש להתבונן באדם ובקשייו לא באופן מבודד אלא על רקע האינטראקציות שלו עם סביבתו בזמן הווה – כאן ועכשיו. חוויותיו של האדם נמצאות באופן תמידי ובאות לידי ביטוי באינטראקציה עם מערכות חברתיות כמשפחה, ארגון תעסוקתי ועוד. על מנת לשפר את איכות הקשר הזוגי הקיים, יש לרכוש תובנות לגבי הקשיים הספציפיים של כל פרט ביחסיו עם הזולת המשמעותי המצוי עמו בקשר הזוגי, ולהביא לשינוי באינטראקציות הבעייתיות המאפיינות את קשרי הגומלין במערכת.
בשנים האחרונות הזירה הפסיכואנליטית מגלה תנודתיות רבה. הנחות אשר זכו לאורך שנים לטיפוח, מובאות לדיון מחדש (מיטשל, 1993). במקביל, כוחות כלכליים וחברתיים מעלים לדיון סוגיות כגון מקומם של הטיפול קצר המועד והטיפול הזוגי - מה ביכולתם לספק, מה תפקידם, והאם הם יכולים להיכלל בחשיבה ההתייחסותית בת זמננו.
לדעתי, הגישה לפסיכותרפיה זוגית בת ימינו אמורה להשיק, מבחינה תיאורטית וטכנית, לרבות מהנחות היסוד של הגישה ההתייחסותית.
מניע מרכזי להתפתחות גישתי לעבודה עם זוגות צעירים הוא הרצון לבסס, לזקק ולמזג באופן שיטתי עקרונות רלוונטיים לפתרון בעיות במערכת הזוגית הבוגרת ולגלות מרכיבים העלולים לפגוע בתהליכי העברה והעברה נגדית במערכת זוגית זו. הזירה הזוגית, יותר מכל הקשרים החברתיים הנוכחיים, צפויה לחוות קשיים כי לתוכה מחלחלים מבנים קוגניטיביים ורגשיים טרומיים, מוקדמים, של יחסי גומלין עם דמויות מטפלות משמעותיות, זאת בשל המהות האינהרנטית של המערכת הזוגית - קרבה לזולת משמעותי נבחר. במלים אחרות, הצורך המולד בקרבה לזולת משתמר גם בבגרותו של האדם, אך מופנה ברובו כלפי "זר" זה מקרוב בא... בעוד שבקשר עם הדמויות ההוריות נדרש שינוי בעוצמת הקשר ובאופיו כדי לבסס את הנפרדות ולהשיג עצמיות, הרי שבחיי האדם הבוגר תעצומות הנפש מתועלות כלפי זולת עצמי שאינו ההורים (קוהוט 1971).[1] במלים אחרות, הצורך המולד בקרבה מוסב כלפי דמות מחוץ למשפחה, כלומר, מחוץ ליחסי גומלין שקיומם מובטח מעצם היותם קשרי דם.
בעידן הפוסט מודרניסטי, שרבים בו השינויים הכלכליים והחברתיים והמאופיין באינדיבידואליזם, מימוש הצורך לחבור ל"זר" מבחוץ לשם ייסוד מערכת זוגית בוגרת, הפך לאתגר קשה במיוחד. להתרשמותי, אף שהצורך בהימצאות במערכת זוגית בוגרת גבר לעומת זמנים עברו, הרי שבאופן פרדוקסלי יותר אנשים מתקשים לממש זאת בצורה מיטבית.
בשנים האחרונות אני עובדת עם זוגות צעירים בגישה משולבת שפיתחתי, אשר משיקה להרבה מהנחות היסוד של הגישות המפורטות לעיל. גישה זו הוכיחה את עצמה כמתאימה לזוגות צעירים שחווים משברים נורמטיביים במעגל חיי המשפחה.

תקשורת זוגית אינטימית
מיקוד העבודה עם בני הזוג מתועל להקניית מיומנויות תקשורת זוגית אינטימית, שלאורך שנים רבות של עבודה עם זוגות צעירים משכבה סוציו אקונומית בינונית, משכילים וכפולי קריירה נמצאה ככלי יעיל להעצמת הזוגיות באופן בלתי תלוי בהיותם נשואים או לא, בין אם מדובר בזוג חד מיני או בזוג דו מיני.

למושג "תקשורת" יתרון בשל היותו רווח בשיח החברתי. ה"מוכרות" מרככת את החשש לפנות לטיפול, שמורגש במיוחד אצל הפונים לטיפול זוגי. כמו כן, הוא מאותת מלכתחילה כי העבודה תהיה ממוקדת במערכת היחסים. גם פונים נסערים ביותר נרגעים כאשר מוצע להם לרכוש מיומנויות תקשורת. reframing[2] זה לפנייתם מניב מיידית אפקט מיטיב ומשרה אווירה של קבלה עם תקווה: "יש משהו שאוכל ללמוד! ארכוש כלים וידע ואתחזק". המסר הסמוי הוא "אתם יכולים ללמוד, מדובר במיומנות נרכשת, לא מולדת". ידוע שרובם המכריע של הפונים לטיפול זוגי מצויים בסטרס גדול יותר מאלה שבאים לפסיכותרפיה פרטנית. לרוב, הם מרגישים שנאלצו להגיע עקב משבר בזוגיות או כי בן\בת הזוג לחץ\ה, פוחדים ממה שיסופר עליהם, לא מאמינים בפסיכולוגיה וכדומה. בשונה מהם, מי שפונה כיחיד, לבד, כנראה עשה כבר כברת דרך רגשית שהכינה אותו לחשיפה בפני איש המקצוע.
השתתת החוזה הטיפולי במתכונת זו מאפשרת למטפל להתכוונן ולהתמקם בעמדה של "הכלה"containing , "שיקוף" mirroring,"החזקה" holding, המעשירים את המציאות הנפשית הסובייקטיבית של המטופל (מיטשל, 1993). מובן מאליו, שבטריאדה זו התפקיד המורכב של המטפל מתבטא בלשמש בו זמנית כ"מיכל" עבור כל אחד מבני הזוג ללא משוא פנים וללא שיפוטיות, אך גם בלהכיל את ה"זוגיות", שעל פי הגישה המערכתית, הינה יותר מסך כל החלקים של הפרטנרים המצויים בקשרי גומלין. "כאשר אנו רוצים להרחיב את ההתבוננות מעבר ליחיד אל עבר קשריו עם חלקים במערכת – הכלי יהיה התקשורת. איש אינו יכול שלא לתקשר" – זו האקסיומה של הקיום האנושי לפי Watzlawick & co (1967). אקסיומה זו היא אבן יסוד בגישה לזוגיות, שעל פיה, שתיקה ואלם נחשבים סוג של "אלימות". היא מחדדת את הפרדוקס האוניברסאלי שעליו עמד וויניקוט בהקשר לתקשורת האנושית: הצורך להיות בקשר מול הצורך להיות לבד (1963). יישובן של סתירות אלה, שמייצגות למעשה צרכים שונים של הפרט, הוא "סוד הזוגיות" ומוקד העבודה בטיפול הזוגי. בפנייתם לטיפול זוגי, מובן מאליו שבני הזוג חווים חסר בהכלה רגשית מספקת. בהיות כל אחד נהם במשבר נדרש כלי שלא נסמך יותר מדי על הכלה הדדית בין שני הפרטנרים. בנוסף, נדרש שהכלי לא יושתת יותר מדי על ההכלה מצד המטפל, שהרי אין הכוונה שיישאר עמם לתמיד. מתוך התרשמותי לאורך שנות עבודתי עם זוגות, יש לשים לב לא לצפות לאותה מידה של הכלה מצד פרט יחיד בתוך זוגיות כמו שמצפים ממטפל! יכולת ההכלה המצופה מהמערכת הזוגית מוגבלת, ולא פעם, כתוצאה משינויים במעגל החיים, עשויים לחוות משבר זוגי. למשל, פעמים רבות הולדת תינוק ראשון מציב את בני הזוג בפני משבר נורמטיבי, שנובע מעצם השוני הקיים בין ההיריון הפסיכולוגי של הגבר (כרמל, 2009) לזה של האישה. ליווי מקצועי זוגי קצר מועד ייטיב עם בני הזוג ויניח יסודות איתנים למשפחה החדשה.
ההצעה לבני הזוג לשים את התקשורת במוקד העבודה הטיפולית מסייעת להדגיש שיחסי הגומלין הם בהווה ובמרכז! לרבים מהפונים נטייה "לצלול" לביקורתיות רגרסיבית רבה, שתועלתה מוטלת בספק. הבקשה המקדימה לרכוש מיומנויות תקשורת "עוקפת" מכשול זה. כמובן, אין לשכוח לרגע את הכוונון הפנימי של המטפל להכלה, לאמפתיה ולהחזקה. כבר בפגישה הראשונה בני הזוג מתבקשים להציג, בתמציתיות, רקע אישי ונתונים בסיסיים על משפחת המוצא.[3] מיד לאחר מכן, הם מוזמנים להיות ישירים עם המטפל בכל ניואנס של ספק או אי נחת שמתעורר בליבם בהקשר לנוכחותו ביניהם או כלפי אחד מהם. למסר זה זיקה לעקרון האוטנטיות, הפתיחות. יש בכך מעיןmodeling שמומלץ בעבודה זוגית (Ringstrom, 1994).
המרכיב של "אינטימיות" הוא מרכזי בתקשורת הזוגית, אך גם הקשה יותר להסבר לבני הזוג. הוא מעודד רמה גבוהה של ביטוי רגשי וחשיפה רגשית בין הפרטנרים. "אינטימיות" נובעת ממצב שבו שני הצדדים מרגישים בטוחים זה עם זה, כאשר אינם חייבים להגן על גבולות העצמיות שלהם, והאוטונומיה שלהם שמורה 1988) Waring).
אף שמדובר בתהליך טיפול זוגי, היעד דומה לזה שבטיפול הפרטני - לפתח אצל כל אחד מבני הזוג יכולת הכלה עצמית ולהבחין במצבים בהם קיים איום ולהתמודד איתו, כי כך למד לעשות בטיפול. בעוד שבטיפול פרטני יכולת זו נרכשת מול המטפל, כאן האתגר כפול! מאחר שמדובר בבני זוג בקונפליקט גבוה, האתגר קשה ביותר. השתתת החוזה הטיפולי על רכישת מיומנויות תקשורת מסייעת רבות לכוונון העבודה ליעד זה. יצוין שיעד זה מנחה את המטפל אבל לא נדון בגלוי בחוזה. רוב האנשים עדיין מצויים בזוגיות בציפייה לכך שבן/בת הזוג "יעשה" עבורו\ה את העבודה הקשה של התמודדות עם עומסים רגשיים על ידי שינוי התנהגות מצדם. לנטייה זו עלולות להיות השלכות בלתי רצויות, המחזקות למעשה תלות בזולת. כנגד זה, כנראה, מתקבלות בהמשך "התגובות המרדניות" למיניהן (החל מגרביים על רצפת הסלון ועד רומן עם דמות משנית).
העידוד והלגיטימציה שמקבלים בפגישה הטיפולית לפתח שיח פתוח אף אם לעתים מכאיב, משתית כעבור זמן קצר אווירה של נינוחות ביתית בה האיומים מוכרים, ומוכרת גם היכולת להתמודד איתם. מתוך נינוחות זו צומחת אינטימיות. בעידן שלנו, בו הקשרים הזוגיים מתקצרים והולכים, יש חשיבות רבה להקפיד על אסטרטגיה טיפולית של התרת קשרים קרובים מדי, סימביוטיים מדי (בלי שתהיה מודעות לנזק שלהם בשל הרווח המשני של תחושת הגנה וביטחון שנחווים בתנאי החיבה שמעניקה הזוגיות ברגעיה הרומנטיים). בספרו "האם יכולה האהבה להתמיד" (2009), מצביע סטיבן מיטשל על כך ש"בחירת בן זוג אחד בלבד לאהבה מגבירה מאוד את התלות בו, הופכת את האהבה למסוכנת יותר ואת המאמצים לבטח אותה להכרחיים יותר".
לאור דבריי אלה, העבודה הזוגית מתחילה כבר בתחילת המפגש הראשון בהקניית המסר "אני" כמרכיב מרכזי בתקשורת הזוגית. מאחר שהוגדר יעד לימודי, הפונים מקבלים בהבנה את הידיעה שבפגישות הראשונות ייתכן שאתערב בדבריהם כדי לסייע בתרגול מסר "אני". יצוין, שפרט למקרים חריגים, הטכניקה נקלטת והיא עושה פלאים בתרומתה לניטרול האשמות והטחת אחריות על הזולת.[4] על מנת לחזק את ההישג הזה, נאמר לבני הזוג שבמילון של התקשורת הזוגית האינטימית לא נכללים המושגים הבאים: "אשמה", "צדק", "זכויות". לרוב הפנייה מנוסחת כהסבר לגבי גישת העבודה עם משפחות: "התקשורת מתנהלת בשפה המשפחתית, שהיא שפה בפני עצמה, כמו שיש אנגלית, צרפתית או שפה כלכלית, משפטית וכדומה. במילון המשפחתי לא נכללים המושגים אשמה וצדק". במלים אחרות, בשיח ביניהם ב"ארבע עיניים" עליהם להיפרד ממונחים אלה. להתרשמותי, כתוצאה מהטרנד הרווח בשיח הכללי על אודות שוויון הזכויות - המבורך לכשעצמו - רבים טועים ודנים בבעיותיהם הרגשיות תוך שימוש במונחים שנלקחו מהשפה המשפטית. לאהוב ולהיות נאהב זו מתנה, זהו רגש עילאי, ונראה לי שיש להבהיר לבאים בברית הזוגיות את ההבדל בין זכויות סוציאליות לרגשות. ההבהרה כוללת גם את ההבחנה בין "זוגיות" לבין מיסוד קשר. הרציונל העמוק, מהפן הטיפולי, הינו שההימנעות מהאשמה מגבירה מעצמה את תחושת האמפתיה שמשדר גם המטפל כלפי בני הזוג. הקונפליקטים האישיים של פרטנרים, המושלכים לרוב ליחסי הגומלין שלהם ומקבליםacting out במסגרת יחסי הגומלין ביניהם, צפויים עתה להיבחן מעמדה מאוזנת יותר שדווקא מבטיחה העמקה ומציאת חלופות מיטיבות. בו זמנית, רכישת המיומנויות לתקשורת אינטימית זוגית פתוחה מסייעת להתגבר על הנטייה לעקוף קונפליקטים ולהימנע ממריבות. הגילוי העצמי באווירה המקבלת מאפשר למרבית הזוגות להרגיש הקלה רגשית ולרכוש את כללי התקשורת הנדרשים לשימור קשר זוגי במפגשים ספורים.
הגישה מטפחת תמיכה של אחד בשני והדדיות בקשר תוך בקרה על מידתיות נדרשת של אוטונומיה, גבולות עצמיים והישענות עצמית.

© כל הזכויות שמורות

ביבליוגרפיה
מיטשל, ס. א. 2009 "האם יכולה אהבה להתמיד?" תולעת ספרים.
כרמל, ש. "ההריון הפסיכולוגי של הגבר – התבוננות בתהליך הפסיכולוגי המלווה גבר הממתין ללידת צאצא", אתר פסיכולוגיה עברית 2009.
http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=1977

Kohut, H. (1971). The Analysis of Self. New York: International Universities Press.
Mitchell, S.A. (1993). Hope and Dread in Psychoanalysis.
נדפס בישראל 2003, הוצאת תולעת ספרים
Ringstrom, P. A. "An Intersubjective Approach to Conjoint Therapy" In: Progress in Self Psychology. Vol. 10 1994, Chapter 11 PP. 159-182.
Waring, E.D. Enhancing Marital Intimacy. Bruner/Mazel. Pub NY 1988.
Watzlawick, Weakland, Fisch (1974). Change, Principles of Problem Formation and Problem Resolution. Norton Page.
Watzlawick, P. Beavin, J. & Jackson, D. (1967). Pragmatics of Human Communication.Noton NY.
Willi, J. (1984) Dynamics of Couples Therapy – The Use of Concept of Collusion and Its Application to the Therapeutic Triangle. Aronson, Inc. New-York and London.
Winnicott, D. W. (1963). Communicating and not Communicating – Leading to a study of certain opposite. In: The Maturational Processes and the Facilitating Environment. TheInstitute of Psychoanalysis, Karnac Books.

________________________________________
[1] מאמר זה אינו דן בקשר עם צאצאים.
[2] Watzlawick (1974) מגדיר את המושג כשינוי סטינג רגשי ו\או המשגתי או זווית ראייה כלפי המצב הנחווה, על מנת למקם אותו במסגרת אחרת שהולמת את ה"עובדות" של הנסיבות הקונקרטיות בצורה מיטבית, כך שמשנה את כל המשמעות.
[3] ראה גם שימוש בשאלון אינטק אצל וילי Willi, 1984
[4] פונים רבים מופתעים כל פעם מחדש כמה קשה להם לבטא את עצמם באמצעות תיאור תחושות אישיות.
 

מה באגודה?

  • מה חדש