האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי THE ISRAEL ASSOCIATION FOR COUPLE AND FAMILY THERAPY

ראשי חברים כותבים

שילוב EMDR ושיטת IMAGO בהדרכת מטפלים ומדריכים


מאת: טייטל איבון M.SW. , תאריך פרסום: 15.2.12

הקדמה

במאמר זה אעסוק במודל של שילוב EMDR ושיטת האימגו בהדרכה על הדרכה ובהדרכה על טיפול, ואתמקד במודרך, באישיותו ובתהליך האישי שהוא עובר, בהדרכה או בטיפול[1]. מטרת ההדרכה על פי המודל היא להעמיק את ההבנה ואת המודעות לתהליך האישי שעובר המודרך בתהליך ההדרכה ולהביא לגדילתו ולצמיחתו כמדריך וכמטפל.

EMDR[2] הוא מודל לעיבוד מידע ולהקהיה שיטתית של טראומות באמצעות תנועות עיניים. המודל פותח על ידי פרנסיס שפירו ומתבסס על גירוי בילטראלי של המוח באמצעות קול או תיפוף או תנועות עיניים שנועדו לגרות את שני צידיו של המוח.

מטרת הטכניקה, היא לשנות את הסכמות השליליות שהתפתחו כתוצאה מטראומות ילדות וחוסר בהתקשרות. באמצעות המודל נבנים היגדים חיובים הקשורים לאמון עצמי ולהעצמה אישית. העבודה מבססת את האמון העצמי, את תחושת המסוגלות העצמית ואת המעבר לרמה גבוהה יותר של אינטגרציה ואת יצירתם של מנגנוני הגנה מפותחים יותר. השערת המודל היא כי השימוש בתנועות עיניים משחרר את מערכת העצבים ומאפשר למוח לעבד את החוויה בדומה לתהליך המתרחש בשנת REM[3].

תקציר מודל ההדרכה

פגישת ההדרכה על פי מודל זה נמשכת שעה ומחצה. בתחילתה מציג בקצרה המודרך רקע אישי של המודרך שלו, או של המטופל שאותו הוא מעוניין להביא להדרכה ומתאר בפירוט את תהליך ההדרכה עד לאותו שלב. המודרך מתאר קושי שהוא חווה עם המודרך שלו בתהליך ההדרכה. את הקושי עליו להגדיר ולתרגם לשאלת הדרכה[4]. השאלה מתמקדת בו ומנוסחת על ידו בגוף ראשון ועליה הוא לוקח אחריות. (דוגמה: איך אני נמנע מלהיות ביקורתי כלפי המודרך שלי?). הקושי שאותו הוא מגדיר דרך "שאלת המומחה" הופך להיות הTARGET [5] על פי גישת ה EMDR.

המודרך מוזמן להציג אירוע שמייצג את הקושי ולדווח עליו לפרטיו ברמות השונות: המחשבות, הרגשות והתחושות. מנקודה זו נמשך תהליך על פי הפרוטוקול המלא של ה-EMDR. המודרך מעלה תמונה המייצגת את החלק הקשה של האירוע. הוא מזהה היגד שלילי ביחס לעצמו ובהקשר לאירוע, לאחר מכן הוא מנסח היגד חיובי שבו היה רוצה להאמין ביחס לעצמו ואותו הוא מתקף על סולם ציונים של תקפות הקוגניציה החיובית. הוא מציין את הרגש שמתעורר בו בעת שהוא חושב על האירוע ומדרג את המידה בה הרגש הזה מפריע לו. בהמשך נעשית סריקת גוף ומיקום תחושה ומתקיים תהליך דה-סנסיטיזציה של עיבוד החוויה בעזרת גירוי, על ידי תנועות עיניים, עד שרמת אי הנוחות הקשורה לאירוע ממוזערת ולסיום מבוצעת עבודת אינסטלציה של ההיגד החיובי. תהליך הEMDR- מאפשר עיבוד והקהיה רגשית של הקושי, מעלה למודעות הבנות ותובנות הקשורות לשאלת ההדרכה, אשר מעמיקות ומתחדדות במשך התהליך ועשויות לקדם את ההדרכה ואת מטרותיה. התהליך, על פי מודל זה, דרך החוויה, מאפשר רמת מודעות גבוהה ויישום הלמידה באופן מהיר ואפקטיבי. זהו תהליך הדרכה א-סימטרי אך הדדי, המאפשר להתייחס בכבוד ולתת אמון במודרך וביכולתו לזהות את השאלה ולענות עליה, מתוך אפשור התהליך, בלי לכפות עליו תשובות חיצוניות של המדריך.

השימוש במודל זה בהדרכה ובהדרכה על הדרכה אפשרי בסוגי הטיפול השונים: אישי, זוגי, משפחתי, קבוצתי וכן כתהליך אישי בהדרכה עצמית. חשוב להתעכב על זיהוי הקושי והגדרתו במדויק ככל האפשר בניסוח שאלת ההדרכה וכן לבחור היטב את הקוגניציות השלילית והחיובית. ככל שהניסוח וההגדרה יהיו מדויקים יותר, כך תהליך ההדרכה יהיה אפקטיבי יותר ומקדם יותר והוא יוביל להתפתחות של תהליך ההדרכה ולהשגת מטרותיה .

בהמשך, אציג תהליך עבודה מלא עם מודרכת, בשילוב של EMDR וגישת IMAGO ,כפי שהתרחש בפועל. אתמקד במודרך, בתהליכי ההדרכה שנותנים מקום נרחב לאישיות המודרך, לתהליכי העברה, העברה נגדית, הזדהות השלכתית ותהליכים מקבילים. כמו כן אציג דילמות וסוגיות שעלו במהלך העבודה כגון: מהו הגבול בין הדרכה לטיפול? מי מתאים ומי לא מתאים להדרכה מסוג זה ומהן האינדיקציות לכך?

סוגיה משמעותית נוספת, היא שאלת הערך המוסף של הדרכה מסוג זה על פני הדרכה קונבנציונלית אחרת. מדוע לבחור בכלי זה על פני האחרים ומהם ייחודיותו ויתרונותיו של המודל? איך מקדמת ההדרכה על פי מודל זה את המודרך ואת תהליך ההדרכה?

EMDR - רקע תיאורטי

בפגישת EMDR עובד המטפל עם המטופל על הגדרתה של בעיה ספציפית שבה תתמקד הפגישה הטיפולית. המטופל מתבקש להיזכר באירוע מטריד ולדווח עליו בפרוטרוט, הן במישור המידע, הן ברמה החושית, כמו כן עליו לדווח גם על אמונותיו ומחשבותיו ביחס לאירוע, המעסיקות אותו ברגע הטיפול. באמצעות תנועות עיניים או גירוי בילטראלי אחר (תיפוף), מסייע המטפל למטופל להתמקד בתוכן המטריד. עבודה זו נמשכת עד שהזיכרון הופך מטריד פחות, ונקשר למחשבות ולאמונות חיוביות של המטופל ביחס לעצמו, כך שרמת המצוקה יורדת באופן משמעותי.

על פי שרייבר[6], המידע הדיס-פונקציונאלי מעובד, עובר תהליך שהביולוגים מכנים בשם מטבוליזם[7], עד שהוא מאבד את יכולתו לעורר רגשות שאינם מתאימים. הזיכרון שהופך לתמונה מאבד מחיותו וממטענו הלימבי ואחיזתו מתעמעמת. כך הופך טיפול ה- EMDRזיכרונות טראומטיים, לזיכרונות רגילים.

מודל טיפולי זה מאפשר שינוי מהיר של מחשבות והתנהגויות לא אדפטיביות לכלל פתרון אדפטיבי. שפירו[8] במאמרה, ממליצה על יישום זהיר ועל עבודה בקצב שלא יגרום להצפה או לנוירוזת פיצוי אצל המטופל.

שיטה זו כוללת, נוסף על הגירוי הבילטראלי[9], מרכיבים משיטות טיפול שונות: טיפול התנהגותי (חשיפה סדרתית, הפחתת רגישות, חזרה והתניה קלאסית), טיפול קוגניטיבי (הבניה קוגניטיבית מחודשת) וטיפול פסיכו דינמי (חזרה לעבר, אסוציאציות חופשיות וקתרזיס). המטרה של עבודת EMDR היא להעמיק, לעבד ולעגן תֵמות מרכזיות וטראומות, ולשמש לעתים כהכנה לאירועים שונים[10] .

תיאור שיטת העבודה על פי המודל

בתחילת מפגש EMDR בוחר המטופל target שעליו הוא רוצה לעבוד, ופורט אותו לרכיביו השונים: החושיים, המנטאליים, הרגשיים והתחושתיים. הוא בוחר picture[11], תמונה שמייצגת את החלק הקשה ביותר באירוע, ומתאר אותה בפרטי פרטים. עתה עליו לזהות היגד שלילי (NC[12]) ביחס לעצמו שקשור לאירוע, כלומר מחשבה שלילית שיש לו לגבי עצמו או לגבי האירוע. לאחר מכן הוא מנסח היגד חיובי (PC[13]) שהיה רוצה להאמין בו לגבי עצמו ביחס לאירוע, ומתקף את הקוגניציה החיובית על סולם של תקפות קוגניציה חיובית VOC 1-7 [14]. עתה מתאר המטופל את הרגש המתעורר בו בעת שהוא חושב על האירוע, ומדרג את רמת אי הנוחות שהוא חש על סולם של דירוג עוצמה 0-10 SUD[15].

בהמשך נעשית סריקה[16] של הגוף ומיקום התחושה[17], ומתקיים תהליך עיבוד החוויה[18] בעזרת גירוי על ידי מעקב עיניים, טונים אודיטוריים[19], תיפוף של כפות הידיים, או על הכתפיים, מאחור. תוך חזרה על הפעולה עשרים ושלוש פעמים במהירות הולכת וגוברת. בתהליך העיבוד מתפתח זרם של אסוציאציות חופשיות והתהליך נמשך עד לשלב שבו רמת אי הנוחות הקשורה לאירוע (SUD) יורדת ל-0. אם מתרחשת הצפה, צריך להרחיק את המטופל מהחוויה במידת מה ולהנחותו לכך תוך שימוש במטפורות כגון: לצפות בחוויה דרך חלון, דרך קיר זכוכית, על גבי מסך טלוויזיה או כאילו היה נוף מבעד לחלון רכבת. בשלב הבא נעשית עבודת אינסטלציה[20] של ההיגד החיובי עד לתקפות של 7VOC-. לסיום מתבצעת סריקת גוף נוספת, לבירור מידת הרגיעה והסגירה.

כל מפגש מתחיל ומסתיים בהרפיה ובחיזוק המשאבים החיוביים של המטופל. המקום הבטוח נועד לאפשר חיבור לחוויה חיובית וגם כדי לבדוק כוחות אגו. אם האדם מאותת על קושי, יש להשיבו למקום הבטוח, להתרגעות, או להשתמש שוב במטפורה. טיפול כזה יכול להתמשך מספר מפגשים, בתוך מהלך של טיפול פסיכולוגי, כטיפול משלים, או כטיפול בפני עצמו.

על האימגו ו"שאלת המומחה":

גישת האימגו[21] שפותחה על ידי הנדריקס[22], נבנתה כסינתזה בין גישות טיפוליות שונות: הפסיכואנליזה, תיאוריית ההתקשרות, פסיכולוגיית העצמי, גישות קוגניטיביות ועוד. ייחודה באינטגרציה בין התיאוריה ליישום הפרקטי בטיפול זוגי.

על פי גישה זו כולנו נולדנו שלמים ומושלמים ואנו סובלים ממידה מסוימת של פגיעה בשלבי ההתפתחות השונים, שבשלה אנו מפתחים הגנות אופי, הגורמות לנו לאבד את החיבורים, החיות, השלמות והמלאות שלנו, שאותם אנו עשויים להחזיר לעצמנו באמצעות צמיחה וריפוי. עיקרי הגישה הם כי התינוק נולד ומתפתח בתוך יחסי אם - תינוק ועשוי גם להירפא בתוך מערכת יחסים. בני הזוג בוחרים זה את זה על בסיס ייצוגי אובייקט מופנמים, בעיקר בתכונות החיוביות והשליליות של ההורים המגדלים. על פי גישה זו, נישואים, או קשר זוגי מחייב, יכולים להיות מסע לקראת שלמות פנימית, כאשר כל אחד מבני הזוג מסתגל, גדל ומתפתח על פי הצרכים של בן/ בת זוגו. התפיסה מציבה במרכז את בני הזוג עצמם כמטפלים זה בזה, כשהמטפל הוא המאמן. הטיפול משתמש בתהליכים מובנים באמצעות דיאלוגים התכוונותיים, שבאמצעותם נלמדים דפוסים חדשים של תקשורת והתייחסות, של נוכחות מלאה, של הקשבה פעילה ושל שיקוף שמתחזק על ידי האישוש והאמפתיה. בתהליכים אלו המטופלים מוזמנים להיפגש מחדש עם הדמויות ההוריות שעיצבו את חייהם, לומדים לבטא את כאבם ולהכיר את העמדות שפיתחו כדי לשרוד וכן עוזרים לזהות את השלב התפתחותי בו נפגעו. הדיאלוג לא רק עוזר לשיפור התקשורת, אלא אף מעניק אנרגיה וגורם לתחילת תהליך האיחוי של אותם עיוותים והכחשות של חוויות העצמי, מן התקופה בה בני הזוג לא חשו שהם מובנים על ידי הוריהם. כאשר בני הזוג מקבלים הכרה ואף חשים בה, הפגיעות המוקדמות מתחילות להגליד וניתנת האפשרות לעצמי האמיתי להופיע.

"דיאלוג המומחה" או "שאלת מומחה" מתבססת על תפיסה בה השואל הוא המומחה. הוא בעל הידע הרב ביותר לענות על השאלה, מתוך הפוטנציאל הפנימי האנושי הטמון בו והתבונה הפנימית שלו וכי בעצם זיהוי וניסוח השאלה, טמון הפוטנציאל למתן התשובה. בהדרכה, כמו בטיפול, התשובה ניתנת תוך כדי תהליך אסוציאטיבי, עד שהמטופל או המודרך מגיע למקום "הריק". זהו הפרוזדור ללמידה ולהארה, אשר בו מתרחש המעבר בין רמות המודעות השונות: בין המודע לתת מודע וללא מודע, ושם מתקיימת הלמידה ונרכשת התובנה.

המדריך לא מתערב, אלא ממתין, בידיעה שהלמידה תתרחש ומתפקידו לעזור למטופל או למודרך להישאר שם וללמוד את שעליו ללמוד. רק עם סיום התהליך מוסיף המדריך הבנות משלו.

ההדרכה בפסיכותרפיה וסגנונות הדרכה :

על פי קרון[23] מעשה ההדרכה הוא מורכב ואין תשובה אחת ויחידה לשאלה מהי הדרכה. קיימות גישות שונות להדרכה והן קשורות להשקפות עולם ולתיאוריות טיפוליות ומשקפות את האידיאולוגיה של המציעים אותן.

קרון הציעה לבחון את ההדרכה על פי שלושה צירים:

1. ציר המקצועיות לעומת האישיות: בקוטב המקצועיות, ההתייחסות היא לידע בפסיכופתולוגיה, לתיאוריות אישיות, לעקרונות של סוגי הטיפול השונים, למיומנויות וטכניקות טיפול, לדינאמיקה הפנימית של המטפל, לחולשות, להגנות וכולי. ההדרכה מתמקדת במטופל, היא דידקטית ודירקטיבית ואינה עוסקת בהעברות נגדיות ובתהליכים מקבילים או ביחסי מדריך - מודרך. בקוטב האישיות: ההתמקדות היא באישיות המודרך ולא באישיות המטופל. בגישות הדרכה התפתחותיות מתמקדים בהתפתחות האישיות של המודרך, על פי שלבי גדילה מקצועית, עם צרכים משתנים, המקבילים לשלבי התפתחות האישיות.
2. ציר חיקוי הדגם לעומת הפנמה מתוך אוטונומיה: על פי גישות חיקוי הדגם, המדריך נתפס כדמות כריזמטית והלמידה מתבצעת תוך חיקוי הדגם. כך לומד המודרך לא רק טכניקות, אלא גם את הנורמות של המקצוע הטיפולי. הפנמה מתוך אוטונומיה, מקפידה לשמור על מרחב אוטונומי של המודרך תוך עידודו למצוא את דרכו בעצמו, לקראת עצמאות וזהות ייחודית. המודרך מפנים את אותם חלקים במדריך שמתאימים לאישיותו ושעוזרים לו לפתח את הפוטנציאל הטיפולי שלו וזאת מבלי לכפות עליו את החלק הנורמטיבי של המדריך. גישה זו תופסת את ההדרכה כתהליך התפתחותי של אישיות המודרך, תהליך משותף והדדי עבור שני הצדדים[24] . קיימת חשיבות ליצירת אווירה מתאימה ללמידה, שמאפשרת לשאול, להטיל ספקות, לבקר ולהיות מודע לתהליך ההדרכה תוך כדי התרחשותו.
3. ציר התמקדות במודרך המטפל, או במטופל שלו, לעומת התמקדות במדריך בלבד. הגישות שמתמקדות במטופל והבנת התנהגותו בשעה הטיפולית[25] ,אלו גישות שנותנות מקום נרחב לאישיותו של המודרך, ההעברות הנגדיות וההזדהויות ההשלכתיות שלו[26], בכדי ללמוד על תהליכים מקבילים בהדרכה ובטיפול וכשהתהליך בא ללמד על המטופל. הטענה גורסת שקיים מאבק סמוי בין מדריך ומודרך על עמדות כוח וכי המדריך הוא שמפריע למודרך להקשיב לעצמו ולהיות אותנטי לגבי הטיפול שהוא עוסק בו. יוצא מכך שאם המודרך לומד משהו, הרי זה מתרחש על אף ולמרות המדריך, ואך לעתים נדירות נמצא המדריך יוצא הדופן שנע עם המודרך באותו כיוון ומעוניין באמת ובתמים בלמידה שלו ושל המודרך[27]. לכן חשוב ללבן יחסי מדריך – מודרך לא כתהליך מקביל אלא כיחסים מציאותיים ואמיתיים[28].

קרון סבורה שההדרכה היא עשירה ורבת מימדים, זהו תהליך שיש בו תנועה וזרימה שבהן שוחים ביחד המדריך והמודרך. כל הדרכה היא יחידה ומיוחדת ומשאירה את חותמה כמו המעשה הטיפולי עצמו, שהוא מורכב ורב מימדים והמטפל הוא המכשיר הטיפולי. אין מדובר במדע או באמנות, אלא בצירוף של שניהם יחדיו. ההדרכה כוללת חקירה מדוקדקת, המבוססת על מתודה של חשיבה מסודרת על פי חוקים וכללים ידועים מראש, יחד עם עולמות יצירתיים, לא מודעים וייחודיים.

איך נוצר רעיון השילוב?

במשך זמן רב חשבתי על שימוש בEMDR כטכניקת הדרכה תוך שימוש בפרוטוקול שלם, כפי שהוא מופיע בתהליך טיפולי. סברתי שזהו כלי חדשני ומעניין, שעשוי לתת ממד נוסף להדרכה ולהעמיק אותה.

בשל העובדה שאני מרבה לעבוד עם ה EMDR- ומאמינה בשימוש בו, לאור השפעתו הטיפולית העמוקה והמהירה יחסית, הייתי אופטימית וחדורת אמונה לגבי השימוש בו ובתרומתו להדרכה. המודל הלך והתגבש אצלי תוך כדי העיסוק בהדרכה. למרות הביטחון והאמונה שלי בכלי, עלו בי חששות ותהיות לגבי השימוש בו בהדרכה: איזה אופי הוא יקבל? איך להתחיל את התהליך, ואיך לקשור את התהליך להדרכה? איך לשמור על הגבולות בין הדרכה לטיפול? והאם לגיטימי להשתמש בכלי שנועד לטיפול למטרות הדרכה? שאלות נוספות עסקו בערך המוסף של הכלי ביחס להדרכה אחרת ואם אכן הוא ישרת את משימת ההדרכה ואת מטרותיה? כמו גם, למי מתאים הכלי, ומהן האינדיקציות להתאמה ואי התאמה?

סברתי שלתהליך כזה דרוש מודרך בוגר ובשל, בעל בטחון עצמי, ניסיון מקצועי בטיפול ובהדרכה ומוכנות להתנסות בכלי הדרכה חדשני ולא קונבנציונלי. היה עליי לחכות למודרך מתאים שייענה לאתגר. אף אני נדרשתי למוכנות נפשית ופיזית להיכנס לתהליך הדרכה חדש וחוויתי, מובנה פחות, שגבולותיו ברורים פחות, עם אסוציאציות חופשיות, ולהתמודדות עם התהליך כפי שיתרחש בפועל על כל ההשלכות הנוגעות לכך.

דורית היא המודרכת שמצאתי כמתאימה לתהליך. הצעתי לה את מודל השימוש ב EMDR והיא הביעה נכונות להשתתף בו, מתוך הבנה שהוא ראשוני וחדשני עבורה ובידיעה שגם עבורי הוא חדש לשימוש בהדרכה. התהליך דרש אמון וביטחון רב ביחסים בינינו כמודרכת ומדריכה, עם מוכנות לשקיפות מלאה וחשיפה הדדית, בתהליך של ניסוי וטעייה לאחר שנים של הדרכה קונבנציונלית בינינו.

דורית, אשת מקצוע וותיקה, מוסמכת להדרכה בתחום הטיפול הזוגי והמשפחתי. היא עוסקת בהדרכה אישית וקבוצתית של צוותים, העוסקים בטיפול זוגי ומשפתי במסגרות ציבוריות ובעלת קליניקה פרטית. דורית מודרכת אצלי מזה חמש שנים בקירוב, בהדרכה על טיפול והדרכה על הדרכה בטיפול אישי, זוגי, משפחתי וקבוצתי. במהלך תקופה זו היא הוסמכה כמדריכה מטעם האגודה לטיפול זוגי ומשפחתי. מדובר במודרכת בוגרת, בשלה מקצועית, סקרנית ופתוחה לתכנים חדשים ובעלת יכולות אישיות ומנטאליות גבוהות. היא יצירתית מאד בדרך חשיבתה וגם היא משלבת כלים יצירתיים בטיפול ובהדרכה. היא בעלת כוחות אגו, תחושת מסוגלות, תחושת ערך ותפיסה עצמית חיוביים.

רעיון ההדרכה ב EMDR עלה על הפרק כאשר שקלנו לסיים את ההדרכה ודורית הביעה רצון להמשיך. אני סברתי שזו הזדמנות להכניס להדרכה מימד חדש ורוח חדשה והצעתי לה את רעיון שילוב EMDR בהדרכה. דורית גילתה בכך עניין ונענתה לאתגר מתוך סקרנות רבה. מבחינתי דורית הייתה "האדם הנכון בזמן הנכון".

לאחר שקיבלתי את הסכמתה, הגדרנו חוזה הדרכה חדש, המבוסס על המודל שהצעתי. בשל העובדה שמדובר ביצירת תהליך חדש, ברור היה שהוא יהיה כרוך בניסוי ובטעייה, לכן סיכמנו שנהיה מוזמנות לדבר בפתיחות על כל מה שעולה בדעתנו בהקשר לתהליך ולחוויה: דילמות, שאלות, תחושות אי נוחות וכולי. משך ההדרכה נקבע לשעה וחצי לכל מפגש, להבדיל משעה תמימה במסגרת הקודמת. בתחילה חששתי מעט מהאינטימיות ומהחשיפה הגבוהות שתידרשנה משתינו, ועשויות להיווצר במהלך העבודה. היא "תראה" אותי תוך עבודה בהתנסות חדשה, בהיווצרות, של ניסוי, טעייה ותהייה, ואילו עבורה זו התנסות חדשה ב-EMDR שהוא חוויתי, אסוציאטיבי ודורש התמסרות וחשיפה. כלי שאין יודעים לאן עשויים להגיע איתו, לאיזה כיוונים הוא יתפתח, ואלו תכנים יעלו במהלכו. השימוש בכלי דורש טכניקות עבודה שאינן קיימות בהדרכה רגילה, כמו טכניקות הרפיה, "מקום בטוח", וחיזוק משאבים כחלק אינטגראלי מהתהליך אשר על המודרך לחוש בנוח להשתמש בהם.

בתחילה הסברתי לה את הגישה ואת תהליך העבודה, ומכיוון שהיא מודרכת וותיקה ומנוסה, לא נדרש תהליך ארוך של הכנה וחיבור למשאבים ובמהירות יחסית התחלנו בתהליך עצמו, לפי המודל והפרוטוקול המתוכננים.

תיאור המודל:

המודל מבוסס על "שאלת המומחה" וגישת ה-EMDR: אני מזמינה את המודרך להציג קושי שהוא חווה בתהליך הטיפול או ההדרכה עם המטופל, או שלו עצמו.

את הקושי יש להגדיר כשאלת מומחה, שהופכת ל-TARGET. השאלה תתמקד במודרך עצמו, בתהליך ההדרכה או הטיפול ועליו להגדיר ולנסח אותה בגוף ראשון.

אני מזמינה לספר על אירוע שמייצג את הקושי אותו הוא פורט לפרטיו: מחשבות, רגשות ותחושות. לאחר מכן עליו להציג תמונה שמייצגת יותר מכל את האירוע. המשך תהליך העבודה הוא לפי הפרוטוקול של EMDR, שבאמצעותו מזהה המודרך היגד שלילי NC לגבי עצמו ביחס לאירוע. לאחר מכן עליו לנסח היגד חיובי PC שהיה רוצה להאמין בו ביחס לאירוע ומדרג אותו בציינון של תקפות הקוגניציה החיובית VOC1-7. לאחר מכן הוא מציין את הרגש המתעורר בו בעת שהוא חושב על האירוע ומדרג עד כמה הרגש הזה מפריע לו, על סולם דירוג עוצמה SUD 0-10. בהמשך מבוצעת סריקת הגוף ומיקום התחושה. בשלב הבא מבוצע תהליך של דה-סנסטיזציה בעיבוד החוויה, בעזרת גירוי על ידי מעקב עיניים, עד שרמת אי הנוחות הקשורה לאירוע יורדת ל-0 במדד ה SUD. אחר כך נעשית עבודת אינסטלציה של ההיגד החיובי עד לרמת תוקף של VOC7. התשובה לשאלת ההדרכה (אם התהליך מתקיים כהלכה), עולה מתוך התהליך עצמו והמדריך מוסיף משלו. בתהליך חוזרים כל העת לקושי ולשאלת ההדרכה, ובכך נשארים ממוקדים בתהליך ההדרכה וגבולותיה נשמרים.

במהלך העבודה ובסיומה ניהלנו, המודרכת ואני, שיחה פתוחה שמטרתה הייתה לעבד שוב את התהליך ואת החוויה, לשתף במחשבות, ברגשות ובתחושות לגבי התהליך עצמו, לחדד הבנות, לבצע אינטגרציה של הלמידה , תוך קישור החוויה לשאלת ההדרכה והתווית המשך דרכי ההתערבות ואופן ההדרכה.

מהלך ההדרכה על פי המודל- מקרה לדוגמה.

פגישה ראשונה, (דיאדה אב-בן)

הטיפול אותו המודרכת, דורית, הביאה להדרכה:

הרקע: ריקי וקובי, שניהם דתיים, עומדים להינשא וגרים יחדיו ללא נישואין. קובי עזב את בית הוריו בכעס וניתק את קשריו עם משפחתו. הוא נוקשה, נמצא בשליטה ונוטה לשכלתנות. במהלכו של טיפול פרטני הוא הבין שחשוב לו לחדש את קשריו עם הוריו. הוא הגיע לטיפול עם כל אחד מהוריו בנפרד, עם אמו התקיימו פגישות במשך חצי שנה וכעת התחילו פגישות גם עם אביו והם נמצאים בטיפול דיאדי.

הטיפול קשה ונוקשה. לעומת האם שהייתה חודרנית ומתערבת וצריך היה להגביל אותה, האב מרוחק, פסיבי ואפאטי ואלו גם הטענות של קובי כלפי אביו, שהוא אפאטי ואדיש.

אני מזמינה את דורית להציג את הקושי שלה בטיפול.

הקושי:

- "המרחק הרגשי בין האב לבן, כשבעצם הם דומים כל כך. אני מנסה למצוא את המשותף. אני פוחדת שהכול שביר. במהלך הפגישות אני יושבת מכווצת בגוף, דרוכה וזהירה כדי לא לעשות שום דבר שיסכן את המצב. אני נזהרת מאד בדבריי וזה מצמצם את החופש שלי. הפחד הכי גדול הוא שהם יפסיקו את הטיפול. כי אם הם יפסיקו את הטיפול, אני ארגיש כישלון, הם תלו בי את תקוותם לשבט או לחסד, הכול תלוי בי".

אני: איפה זה נוגע?

- "..להציל את העולם... איחוד משפחות.. אנחנו מאותה שכונה, אני מחוברת לאנשים האלה. הם חשובים לי ויש שם דפוסים מופרעים ונוקשות גדולה. הם אמרו לי "זה תלוי בך... פנינו אליך כי יש בך משהו אנושי. מגיע לו שיהיו לו הורים".

אני מזמינה שאלת הדרכה:

שאלת ההדרכה: -"איך אני מקרבת ביניהם? איך אני אמצא משהו שיקרב ביניהם?"

תיאור האירוע שמייצג עבור דורית את הקושי ואת שאלת ההדרכה:

"בפגישה הראשונה קובי דיבר על השנים שהוא ואביו לא היו בקשר ועל כך שאבא שלו לא התאמץ ולא ניסה ולא התעניין ולא יודע להתעניין. האבא באותו הזמן יושב מכווץ ולבסוף הוא שאל את קובי אם הוא, האב, יוכל להתקשר אליו. האב הסביר שהוא לא אוהב להיות דחוי, ואם רומזים שלא רוצים אותו, הוא מתרחק. קובי ענה לו שהוא מעדיף שהוא לא יתקשר."

לפגישה לאחר מכן קובי הגיע כעוס, משום שהאב התקשר אליו בערב שבת כדי להגיד שבת שלום, ואיך הוא עבר על הכלל שקובי הגדיר מפורשות. האב אמר לו, שהוא הבין שקובי לא רוצה שהוא יתקשר אבל הוא רק רצה להגיד שבת שלום."

"ואני הזעתי מרוב מאמץ, לי היה חשוב להראות עד כמה זה היה מעשה חריג מצד האב להתקשר, להדגיש את החשיבות של מעשה האב שחרג מהרגלו, להעריך אותו על כך. אבל קובי התעקש והיה נוקשה. התחושה של קובי הייתה שהפרו את האמירה שלו. זה שיגע אותי, הבנתי והערכתי את האב על מה שעשה, אדם בן למעלה משבעים, שבא לטיפול, סופג מכות מהבן שלו וממשיך לנסות. הוא ניסה לעשות משהו וקובי טרק לו את הטלפון. קובי ננעל בתוך עצמו, הוא הרגיז אותי, הרגשתי, מועקה, כעס וחוסר סבלנות. הרגשתי שהאתגר יהיה להסביר לקובי, כך שהוא יבין הכול. הרי בכך מגולמות מטרות הטיפול. רציתי לנער אותו. ידעתי שאת קובי צריך לשכנע שכלית, זהו אתגר אינטלקטואלי, אליו נכנסים דרך הראש אבל הוא לא פתח לי את השער. חשתי תסכול, שדרבן תגר אותי עוד יותר, הייתה לי מוטיבציה לשכנע. התחושות בגוף: הבטן מסתובבת, הראש מתאמץ נשימות כבדות, אני מתאמצת, כאב הראש מתגבר. ניסיתי לשכנע אותו בדרך של מציאת השאלה הנכונה, לא להרצות או להסביר. ניסיתי להעצים את האב, כך שקובי יראה את המאמץ של אביו. הייתי אינטנסיבית ובאינטראקציית יתר, זה מאד הקטין את האב".

אני מבקשת מדורית לתאר את התמונה שמייצגת עבורה את האירוע:

"ההתבצרות של קובי, ההתבטלות של האב... והמאמץ שלי".

NC : "אין לי שליטה על קובי, אני לא יכולה להשפיע עליו. אני לא יכולה להשפיע עליהם. אני לא מצליחה, אני לא עושה טוב את העבודה, אני לא מסוגלת, לא מצליח לי, אני אכשל, אין דרך, אין מוצא. נכנסתי לפינה. שמתי את כל כובד המשקל שאם אצליח אפרוץ..."

בוחרת: "אני כשלון, לא מסוגלת."
PC : "אני זורמת איתם, משחררת, הולכת איתם, עם הקצב שלהם... מרפה."
VOC (תקפות הקוגניציה החיובית) 1.
רגש: תסכול, פחד, חשש, חוסר בטחון . בוחרת "פחד".
SUD (עוצמת ההפרעה ביחס לאירוע) 6.
בגוף התחושה בסדר.

אנחנו מתחילות לבצע תהליך דה- סנסיטיזיציה[29]

- "נכנסתי לאמביציית יתר. הצורך שלהם בשליטה עבר אליי, כי הייתה ציפייה שאני אפעל. אם ארפה, ארגיש חוסר אונים. זה מה שהם מרגישים, אם ירפו, הם ירגישו חוסר אונים. אם אני לא אכנס ואשאל, יהיה רִיק. אני צריכה למלא את החלל כדי שלא תהיה שתיקה."

פה סיימנו פגישה ראשונה אחרי חיבור למשאב.

פגישה שנייה, (בעקבות דיאדה אב-בן)

דורית מעדכנת על האירועים שחלו בשבועיים שחלפו מאז הפגישה שלנו.

"הם לא הגיעו בגלל החגים. קיימנו שיחות טלפון שהרגיעו אותי. דברים קורים. קובי סיפר לאמו שהוא מתחתן. אני שמחתי שהקשר מתקיים גם מחוץ לחדר, שהם מתקשרים ביניהם גם מחוץ לחדר."

אני מבררת אם שאלת ההדרכה עדיין רלוונטית והיא ענתה שכן. היא מוטרדת מההתבצרות ותוהה איך היא תקרב ביניהם. היא הייתה רוצה שקובי יהיה משוחרר יותר ומפויס יותר.

אני שואלת אם התמונה היא אותה התמונה.

"דורית משיבה שהתמונה שעולה כעת, היא ששניהם מסתכלים עליה ולא זה על זה, האב פונה קצת בזווית כלפי קובי, אופן הישיבה מעיד על הקור השורר ביניהם. היא חשבה להציע להם לשבת זה מול זה, אבל תהתה אם זה יותר מידי. תמונה נוספת שעולה בראשה היא המפגש הראשון ביניהם, אחרי שלוש שנים שבהן האב והבן לא נפגשו: הם לא נגעו זה בזה ולא לחצו ידיים- חוסר קשר."

אני מבררת מה היא חשה כעת בשל האירוע והתמונה, האם זו אותה תחושה כפי שהייתה בפעם הקודמת. היא ענתה שהתחושה היא של חוסר וודאות, ציפייה, דריכות ובעיקר הפחד מכך שהנוקשות תחזור.

אני שואלת, עד כמה הפחד מפריע בדירוג בין 0 ל 10?

"בעוצמה SUD6."

התחלנו בנשימות, הרפיה ו"מקום בטוח": התחושות שהתעוררו בגוף: קצת "פרפרים" בבטן. זרם דם שעולה לראש, לא כאב שעולה.

מקום בטוח: "תמונה מהמרפסת של מנזר לטרון הנוף שאנחנו רוכבים בו כל התקופה. אני מזהה את השבילים, נוף וקשר לאדמה, הנופים מרגיעים.

אנחנו מתחילות תהליך דה סנסיטיזציה:

אני מזמינה את דורית להתחבר לאירוע, לתמונה, לרגש של הפחד בעוצמה 6, לעקוב אחרי התנועות ולהקדיש תשומת לב לדברים שעולים בה.

- "לא יודעת מאיפה זה בא, מה שעלה זה מדהים (ניכרת הפתעה והתרגשות), עלתה בי תמונה של הבית שלי ושל אורן, כשגרנו ביחד בדירת חדר וההורים שלי באו לראות את הדירה. הם הגיעו

- ואורן ישב וקרא עיתון, כאילו לא התייחס להורים שלי. הם נורא נעלבו והוא היה נבוך. הייתה תחושה של מתח ושל חוסר קשר איתם. זה ישב בינינו, זה שלא אמרו להם שלום יפה. היה משהו של אבא שלי ושל אורן. נזכרתי באירוע, אני מופתעת ונרגשת, במה זה דומה? שאני צריכה לגשר בין שני אנשים שלא מבינים אחד את השני?"
- "חשבתי, מאיפה זה בא לי? איך יצאתי מזה אז? אני נזכרת שהקשר של אורן עם ההורים שלי העסיק אותי במשך הרבה שנים. הם נורא אהבו אותו והוא מאוד העריך אותם, אבל זה לא עבר ביניהם. בתחושה, זה מזכיר תפקיד של מתווך, היו שנים שעסקתי בתיווך ביניהם וזה מאוד עייף. וכל אותו הזמן אמרתי לעצמי שזה יקרה. החיבור הטוב ביותר היה כשגרנו בחו"ל וההורים שלי היו אצלנו מספר שבועות. ההורים שלי אמרו שהם אוהבים לראות את אורן כאבא, כמה הוא נהדר ומקסים, אימא שלי הצליחה להגיד את זה. הייתה קרבה, כשהם ממש חיו איתנו, טיילנו יחד, חוויה טובה... זה קרה כעשר שנים אחרי אותו אירוע בדירה. עשור היה צריך לעבור."
- המשך: "פתאום חשבתי על אבא של קובי, אני מרגישה אליו המון חום ומרגישה שיש בו משהו שמזכיר את אבי. אי אפשר להגיד שהם דומים, הרקע התרבותי והדתי שונה, ובכל זאת משהו דומה. קובי היה מתלונן שאבא שלו מרצה הרצאות, גם אבא שלי היה מסביר ומרצה. את קובי זה עצבן, גם אותי זה עצבן. אבל לאבא שלי יכולתי להגיד די ולצחוק איתו על זה. יש באבא של קובי, למרות שהוא יליד הארץ, משהו גלותי וקובי חווה את זה כריחוק רגשי. יש בו עדינות נפש כזאת שמזכירה לי את אבא שלי ומכאן אני מבינה את אבא של קובי. וקובי בכלל לא רואה את זה, הוא חווה רק את הנוקשות.
- "מהתמונה הזו התרגשתי. אני מאד מופתעת מכך שהסיפור הזה צף ועלה, כבר בדקה הראשונה".
- "יש כפילות של הנוקשות והעדינות. אבא שלי איש משטרה, ניצול שואה, כיום עוסק בהנצחה, התעסק בכאב שלו בדרך שלו – אינטלקטואלית רציונאלית. אני חושבת שאבא שלי עשה אותו דבר עם ההרצאות, עם הדת, הוא גדל כילד דתי. אחרי המלחמה עזב את הדת אחר כך שב לדת."
- "אבא של קובי מתעסק בעניינים דתיים, פעיל בוועד, איש הנהלת חשבונות. בהרצאות מתבל דברים דתיים, כמו אבא שלי. גם בו קיימת שניות, איש טכני מחד וחוקר וקורא היסטוריה מאידך, זו דרכו להתעסק ברגשות.
- אני מרגישה כמו שני חוטים שזורים, הסיפור של אבא שלי ושלו, בגלל זה הרגשתי כלפי אבא של קובי משהו שקובי לא מרגיש. קובי חווה שלאבא שלו לא איכפת לו מרגשות, אני מרגישה שאילו יכולתי להראות לקובי את הצד הזה באביו, הוא היה חווה אותו אחרת. איך להראות לו שבהתעסקות, המרגיזה מבחינתו, בהרצאות יש פן רגשי?"

אני מחזירה אותה לאירוע, לרגש הפחד ולשאלת ההדרכה ושואלת: מה עולה?

- "מה שעולה אצלי, אולי לנסות להבין מה האב מנסה להגיד דרך ההרצאות, דרך ההטפות. מה שעולה, ניסיתי לחשוב, מה יש בו בקובי שנאטם אל אביו, שנאטם אל אמו, על מה הוא שומר, או אולי הוא פוחד? בעבר הוא רצה קשר עם ההורים, אולי עכשיו כבר לא. יתכן שבעבר רצה קשר ולא קיבל ולכן הוא כועס על משהו שלא קיבל. קיימת גם בקשה של האם לא לחזור ולחטט בעבר בשנים שקובי היה צעיר. היא מרגישה שהוא מאשים ורוצה שנתעסק בהווה. התקיעות שלהם, יושבת בגוף שלי . זה דומה להליכה על ביצים.. ".

אני שואלת, באיזה עוצמה הפחד מפריע לה כרגע?

- בעוצמה 6, עדיין באותה עוצמה.

אני שואלת, איך את מבינה את התקיעות שאת חווה, שזה נשאר ב-6?

- "זו כבר פרשנות, אולי יש כעס ביני לבין אבא שלי. קול שאומר לי שמשהו אצלי לא פתור, אני לא מתחברת".

אני שואלת: מה יסייע לך להשתחרר מהתקיעות? מה מתוך עצמך, או מי יכול לעזור לך?

- "אני צריכה להירגע, להגיד לעצמי להרפות. אמו אמרה לי שצריך לנער את קובי, כאילו שאני לא מנערת אותו מספיק, אני מאד רוצה לנער אותו ואני לא יודעת איך."
- "אני צריכה לסגת לאחור, להירגע, בכל מקרה התהליך אטי, מעצם זה שיושבים, מנתחים מבינים ומתקרבים, זו הדרך שלי. שאני מאמינה בה. ומולה קיימת הציפייה של האם שיושבת מאחורי הדלת וגם בפנים ורומזת לי: איך את עובדת...? היא מכניסה שליליות וכל הזמן מעבירה איזה מסר סמוי, כאילו רוצה להודיע לי שמפסיקים את הטיפול".

אני שואלת: למה את זקוקה כדי להירגע?

- "נראה לי הכי נכון להרפות, זה הקול שגייסתי מתוכי. זה הדבר הנכון מול הקולות שנושפים..."
- "אם אחזור לסיפור של אורן ושל הורי, לא עשינו שיחות מיוחדות, דברים פשוט קרו כשהם נפגשו, כשהם הכירו אותו לעומק. אני צריכה להאמין לקול החזק שבתוכי, אני זקוקה לאמונה בעצמי, שלדרך הזאת יש "קבלות", זו הדרך שבה אני יודעת לעבוד".

אני שואלת עד כמה היא מרגישה את הפחד עכשיו?

- " בעוצמה 2-1, אני לא מרגישה פחד, נכונה לי הדרך הזאת ".
- "הפער בעוצמת הפחד - מפתיע".
- "מה שיקרה שם בחדר, לא הכול תלוי בי. זו לא המשפחה שלי."
- "משהו שעובד, משהו בתוכי שקט ושליו, אמונה פנימית, זה הכיוון הנכון עבורי: אתם רוצים-תהיו איתי. לא רוצים- תתנתקו. אם תלכו בדרך הזאת איתי- תגיעו".
- "אני נזכרת בשיחת טלפון של קובי כשסיפר להוריו שהוא עומד להינשא. זה היה הכי קרוב לנרגש כפי שאני מכירה את קובי. יכולתי לצחוק איתו ולשאול עד כמה אמא שלו התרגשה ואם היא נתנה לו נשיקה. זו הרמה הרגשית שהוא יכול לדבר עליה..."

משוב של דורית בסיום המפגש:

"נושא האבות שעלה פתח בי משהו, לא היה לי מושג מהחיבור ביניהם. שאביו מזכיר לי את אבי, משום שעל פניו הם שונים כל כך. המהירות שבה התגלית עלתה - זה עובד. האסוציאציות נשלפו במהירות. אני בוחנת את התהליך, הייתה לי פריצה גדולה, תגלית, שלאחריה חשתי תקיעות. זה דפוס שאני מכירה. אני פורצת, נבהלת מהחומרים שפורצים וחווה שיתוק, ואז אני נסוגה לאחור. אני מלטפת, נזהרת, מהלכת על ביצים. דפוס שמייצג את ההתנהלות שלי גם בתהליכים אחרים, כדאי שאני אבין אותו. ואולי מה שגיליתי שבמצבים כאלה, אני צריכה להירגע, לשאוף פנימה, וכך לצאת מהתקיעות".

פגישה חמישית
שלב האינסטלציה וסיום:
אני מזמינה את דורית לשתף במה שהתרחש מאז הפגישה בינינו.
"בפגישה איתם, לא הבחנתי באביו של קובי במשהו שהזכיר את אבי. קובי הודיע לאביו שהוא מתחתן, קרה משהו ביניהם. היה משא ומתן סביב החתונה. קובי התעקש לא להזמין את אחותו, שהוא לא מוכן להיות איתה בקשר ושבעצם היא שורש הסיפור, קנאת אחים ותחושת קיפוח מצד הוריו. קובי הרגיש שכל הבעיות שלו החלו עם לידת אחותו, והוא בן שנה וחצי, יש פגיעה וזעם נרקיסיסטי. אחותו קיבלה הכול והוא לא, הוא לא יכול לשאת זאת. בתחושתו, הוריו לא שמרו עליו מפניה. היא השתלטה על הכול. על אחותו הצעירה יותר הוא אינו כועס. מה שסייע לי בפגישה הקודמת ושחרר אותי, היו הדמיון והשוני. הוצאתי את עצמי מהאחריות לבריאתם, ללידתם המחודשת, לא רוצים בדרכי –לכו".
אני שואלת מה התמונה שמייצגת את השחרור.

"פיזית, אני מרגישה פחות לחץ והמועקה שהייתה פחתה. יש אפשרות לנהל שיח קליל עם יותר הומור. עדיין קיימת הזהירות והכול עדיין עובר דרכי, אך פחות תקוע."

לפני שאנחנו מתחילות בתהליך האינסטלציה אני מזמינה את דורית לנשימות, הרפיה ו"מקום בטוח".

אני חוזרת ל-[30]PC, אני בוחנת אם הוא עדיין רלוונטי. אני מזמינה אותה לחזור לאירוע ולהתייחס למה שעולה.

- בגוף: "מרגישה זרימה, תחושה חיובית. מקום בטוח: ביער, בקרחת יער, פינה ירוקה ושקטה. אורן ואני רכבנו לבד בתשע בבוקר ועצרנו שם, זה מקום יפה, לא הייתה נפש חיה בסביבה. האור הסתנן מבין העלים והייתה רוח נעימה."
- " אחרי טיול האופניים בשבת, הלכנו לבקר את הבן שלי שבטירונות, עולה בי סיטואציה מהביקור. היחסים שלו עם אורן, לא חשבתי עליהם בכלל, עוד אב ובן, אולי משהו בתבנית..."
- "אני שוב עם קובי והוריו. נזכרתי איך אביו של קובי סיפר, על עזיבתו את בית הוריו. איך שכר דירה וגר בה והיה חוזר הביתה. סיפר על העבר שלו ונוצרה סיטואציה נעימה. תהיתי האם קובי שמע כבר את הדברים הללו או שזו לו הפעם הראשונה שהוא שומע אותם."
- "במשולש שלי איתם, קובי עדיין הודף אותי אבל אני לא נלחצת ממנו. אני משדרת לו שאני לא פוחדת ממנו. הזכיר לי את המשולש שלנו, אורן, אני והבן שלי. כשבמשולש שלנו, אני הייתי זו שנלחצת ולאורן הייתה הסבלנות והוא המשיך וניסה, התחבר אליו דרך תחביב משותף. הוא ידע טוב ממני להתנהל."
- "אני מרגישה את קובי ולא יודעת מתי התרחש השינוי שבי – הוא כבר לא מבהיל אותי. אני לא מאפשרת לו להרוס את המקום ואת המפגש עם ה"שטויות" שלו ומאז אני יותר משוחררת."
- "מעניין, בפגישה הקודמת הייתי עסוקה באבא שלי ובאבא שלו והיום זה אב-בן. אני מרגישה שקובי ואביו בכלל לא הגיעו למקום הזה. לכן ניסיתי לברר מה הם עושים ביחד. בעבר היה בית הכנסת. אני מנסה לברר מה היום הם יכולים לעשות ביחד, אבא ובן..."
- "אני מרגישה התרגשות מהרעיון הזה שעולה בי, שאני יכולה להציע להם ולחשוב איתם איך לעשות את זה."
- VOC 6 (קוגניציה חיובית)
- "אני חשה טוב בגוף."
- "מפתיע עד כמה העבודה זורקת רחוק כל כך ופוגעת"
- "הולך רחוק וחוזר, התנועה, המון תנועה בתוכי, בגוף, תנועה כמו של פריזבי, מתרחק וחוזר, אם זורקים אותו נכון."

אני מזמינה את דורית לחזור לשאלת ההדרכה.

- "העבודה נתנה לי עוד מרחב. כבר הייתי משוחררת, וזה פתח לי עוד מרחב. אני יכולה לדמות איך זה נותן לי בטחון במה שיש לי."

דורית מזהה את תהליכי ההעברה הנגדית ואחרי העיבוד היא יצרה רמת נפרדות וחופש, שאפשרו לה להמשיך את תהליך הטיפול באופן שלא מערב אותה.

דיון
במאמר סקרתי מודל של הדרכה באמצעות זיהוי קושי והגדרת שאלת הדרכה (על בסיס "שאלת מומחה" בגישת אימגו) ועיבודה באמצעות EMDR.
על חשיבות ההדרכה אומרים יאלום ולשץ'[31], כי למודעות העצמית יש תפקיד מפתח בכל היבט של הטיפול. חוסר יכולת של המטפל להבחין בתגובות ההעברה הנגדית שלו, לזהות עיוותים אישיים ושטחים מתים בתפיסתו, או להשתמש ברגשותיו ובפנטזיות שלו בעבודתו, מגבילים מאד את יעילותו של הטיפול. אלונזו[32] מכנה את ההדרכה בשם "המקצוע השקט" ומתייחס לכך, שהמדריך הוא הדמות הנמצאת מאחורי הקלעים ומשם הוא תומך במטפל ומטפח אותו וזהו גם סגנון העבודה של המטפל בשיטת EMDR.

בדיון אעסוק בנושאים שעלו בי תוך כדי התהליך וניתוחו, ההתמקדות בשאלת ההדרכה, גבולות בין הדרכה לטיפול, תקיעות וההתמודדות עמה, שמירת הרצף, יתרונות השיטה ואינדיקציות להתאמה. מחשבות נוספות ונושאים אחרים שעלו, שלא הקדשתי להם מקום במאמר, עוסקים בתהליך המקביל שהתרחש בין דורית למטופל שלה ובין דורית לביני, וכן בתהליכי ההעברה וההעברה הנגדית שלי, כיצד הם טופלו ושולבו בתהליך ההדרכה באמצעות ה EMDR.

להתמקד בשאלת הדרכה או להסתפק בהצגת הקושי?
אלונזו סבור שעל המדריך להתמקד בהתפתחות המקצועית והקלינית של המודרך ולהיות ער למחסומים שלו, הנובעים מהעדר ידע, או מכוח העברה נגדית העומדים בדרכו. האסכולה ההונגרית[33] סבורה שכל הבעיות בהן נתקל המטפל נובעות מהעברות נגדיות וההדרכה מהווה את הטיפול בהן. קיימת גם גישת התהליך המקביל, המתמקדת ביחסי מדריך מודרך כמקבילים ליחסי מטפל מטופל[34]. זיהוי והבנת התהליכים המקבילים עוזר ללמוד על המטופל או המודרך.

שאלת ההדרכה מסייעת להמשיג ולתרגם את הקושי מרגשות למחשבה סדורה ולמנטאליזציה[35]. היא עוזרת להגדיר ולנסח את הקושי בדרך אופרטיבית שתוביל להבנות, תובנות ושינוי התנהגותי. ניסוח השאלה בגוף ראשון ממקד את הקושי במודרך ומזמין אותו לקבל אחריות על הקושי, או על השאלה. הוא הופך להיות המומחה, בעל הידע הרב ביותר הדרוש כדי לענות על השאלה, תוך כדי עיבוד באמצעות ה-EMDR. שאלת ההדרכה והחזרה אליה תוך כדי תהליך העיבוד בגישת ה-EMDR מסייעת למיקוד בתהליך ההדרכה ובמשימת ההדרכה. השאלה מגדירה את הגבולות, היא מהווה סמן, תמרור, שעוזר לשמור על גבולות ההדרכה מבלי לגלוש לטיפול.

שאלה מנוסחת ומדויקת ככל האפשר, טומנת בחובה פוטנציאל גבוה יותר להתפתחות הרצויה של תהליך ההדרכה ומקדמת להשגת מטרת ההדרכה. יחד עם זאת, סבורה אני שנדרשת גמישות מספקת כדי לאפשר שינוי של ההגדרה, או הגדרה מחודשת, אם הדבר מתבקש תוך כדי התהליך.
תהליך ה-EMDR מאפשר עיבוד והקהיה רגשית של הקושי ומעלה למודעות הבנות ותובנות, תהליכי העברה, העברה נגדית, הזדהות השלכתית ותהליכים מקבילים שמעמיקים ומתחדדים תוך כדי התהליך, ואלו עשויים לקדם את ההדרכה אל מטרתה.

תהליך העיבוד מתמקד במודרך ועוזר לו, באמצעות התהליך האסוציאטיבי של הEMDR, לזהות אילו דמויות פנימיות מעלה בו המטופל, מהן ההשלכות עליו ומהם הקונפליקטים שהוא מעורר בו. עם הזיהוי משתחרר המודרך מההעברה הנגדית שלו אל המטופל (או המודרך שלו), שהפריעה לו בטיפול או בהדרכה. במקרה של דורית אפשר היה להבחין תוך כדי תהליך, איך הסיפורים האישי והטיפולי נשזרים זה בזה, מתערבבים ונפרדים כמו במלאכת מחשבת ואת האופן בו היא נעה בין הרבדים והסיפורים השונים, ממנה אל המטופל ובחזרה. תהליכי ההעברה וההעברה הנגדית זוהו, בוצעה חזרה אל הקושי ואל שאלת ההדרכה ומשם נעשו היקשים, חיבורים, הקשרים, השוואות, זיהוי תובנות ודרכי התמודדות.

לדוגמה: צרכי השליטה וחוסר האונים שהושלכו על דורית בטיפול הדיאדי (אב-בן) וההזדהות שלה עם ההשלכות שכבלה את ידיה. ציפייתה של המשפחה, שדורית תגאל אותם ותציל אותם מפני התפרקות ("הכול תלוי בך", "את המוצא האחרון, לשבט או לחסד") והפנטזיה של דורית, להציל את המשפחה ולאחד אותה מחדש ("מגיע" למשפחה לחיות ביחד" וכיו"ב). ההורים חשים תקועים וחסרי אונים, ונוקטים זהירות כלפי הבן שלא ינטוש אותם שוב. דורית מזדהה עם הכאב ועם חוסר האונים שלהם ולוקחת שליטה ואחריות על הטיפול. היא נעשית אקטיבית, אינטנסיבית ומאותגרת להצליח במקום בו הם נכשלו. דורית חוששת להיכשל ומכך שהמשפחה תנטוש את הטיפול, מה שכובל את ידיה.

היא חשה הזדהות כלפי האב, עקב דמיון לא מודע לאביה, וכועסת על הבן שדוחה את ניסיונות הפיוס של אביו. הא משחזרת באופן לא מודע את תפקיד "המתווך" כפי שהיא נקטה בעבר במשפחתה, ותחושת המצוקה וחוסר האונים עקב חוסר הצלחתה. כמו כן ההזדהות שלה עם המשולש אב- אם- בן וניסיון להביא לפתרון אדפטיבי כמו במשפחתה שלה.

תהליך העיבוד ב-EMDR העלה למודעות את תהליכי הפיצול, ההשלכות וההזדהויות של בני המשפחה ושל דורית. הבן תוקפן והאב קרבן פסיבי-אגרסיבי. ההורים משליכים עליו את האגרסיה והוא משליך עליהם את הנזקקות והרצון לקרבה. המשפחה מבטאת עוינות ואגרסיה לא מוכלים ולא מעובדים כשמנגד קיימת הכחשה של הנזקקות והתלות. הם הופכים את הבן לשעיר לעזאזל והוא מוצא החוצה. הם משליכים על דורית את צרכי התלות שלהם, ואת המשאלה לגאולה. דורית נעשית מודעת להזדהות שלה עם ההשלכה ועם ההעברה הנגדית שלה, ולתפקיד שהיא לוקחת, לשמור על אחדות ושלמות המשפחה, כפי שהיא אומרת, "הרגשתי שאני מזיעה מרוב שאני מתאמצת", "הרגשתי שאני חייבת לשכנע את הבן לראות עד כמה אביו מתאמץ בשבילו וללמד אותו להעריך את מאמציו."

בנוסף, ניתן לראות לפי גישת התהליך המקביל[36], את תחושת התקיעות, וחוסר המוצא שהמשפחה חווה, אותה הם משליכים על דורית כדמות סמכותית. דורית חשה תקועה בצל הדואליות של המשפחה, שמחד הם תלותיים, נואשים וזועקים לעזרה ומאידך דוחים כל עזרה שדורית מציעה להם.

דורית הבינה באמצעות תהליך העיבוד, שעליה לסגת, להרפות, להאט את הקצב ולאפשר לתהליך להתקיים, מבלי להאיץ או לכפות אותו ולאפשר לשלל הרגשות המוכחשים להתבטא; לעוינות, לכעס, לאגרסיה, לדחייה ומנגד לצרכי השייכות, התלות, והנזקקות. לעזור להם להכיל, לעבד ולווסת אגרסיה ועוינות ולא לראות בצרכים של תלות ונזקקות חולשה. לעזור להם ליצור הפרדה ונפרדות תוך מתן הכרה ולגיטימציה לשונות. לקיים תקשורת חיובית וישירה, ליצור דיאלוג פתוח, משא ומתן, במקום תגובות של אקטינג אאוט, תוקפנות או התנתקות.

הבן רוצה הורים מעורבים, אך לא מעורבבים. הוא רוצה לצאת לעצמאות בוגרת ונפרדת, לקראת החתונה והזוגיות העתידית שלו. וכמטפלת, גם דורית רוצה להעביר אליהם את האחריות לטיפול ולתוצאותיו, לפעול בנפרדות מהם ולהחזיר לעצמה את המרחב הפנימי ואת המקום הבטוח כמטפלת.

הגבולות בין הדרכה וטיפול
סוגיית הגבול שבין הדרכה לטיפול קיימת בהדרכה בכלל ועם השימוש ב-EMDR בפרט, בגלל האופי החוויתי והאסוציאטיבי של השיטה ובשל הקלות שבה אפשר לחצות את גבולות ההדרכה ולגלוש לטיפול.
אלונזו[37] סבור שעל המדריך להקשיב כמו קלינאי ולדבר כמו מורה. יאלום ולשץ'[38] סבורים שהדרכה אינה טיפול אך היא טיפולית, במובן זה שהיא מציעה הזדמנות לעשות עבודה טיפולית, ושמודעות עצמית ממלאה תפקיד מפתח בכל היבט של הטיפול. קיימת ביקורת על ההתייחסות הטיפולית כלפי המודרך, שמצביעה על הנזק הטמון בערבוב בין הדרכה לטיפול, עקב חוסר אובייקטיביות וחוסר ניטרליות של המדריך והאינטרס האישי, העלול להשפיע על התערבויותיו[39]. רק כאשר יש הבנה של האחריות וקבלתה, על צמיחתו וגדילתו של החלק המקצועי באישיות המטפל, כמוקד לעבודה בהדרכה, אפשר יהיה לראות בכך משימה ברורה בעבודה של הדרכה על הדרכה[40] .

במהלך המפגש על המדריך להיות ממוקד במשימת ההדרכה ובמטרתה. ובתהליך העיבוד ב EMDR להחזיר שוב ושוב את המודרך לקושי שלו ולשאלת ההדרכה שלו כדי למקד אותו בתהליך. אפשר לעשות זאת באמצעות משפטים כדוגמת: "כשאתה חוזר לקושי ולשאלת ההדרכה מה עולה כעת"? או "תחזור לקושי ולשאלת ההדרכה ושים לב מה עולה כעת?"

בדרך זו יישאר המדריך ממוקד בהדרכה וישמור על גבולותיה ובעיקר ישמור על הגבול העדין בין הדרכה ובין טיפול.

אינדיקציה נוספת לשמירת הגבול העדין בין הדרכה לטיפול היא רמת התסוגה המוזמנת. משמע, עד כמה המדריך נשאר עמום ומוקד להשלכות או שמא הוא "ממשי" ומערב את מימד המציאות לתוך ההדרכה. להבדיל מטיפול בו המטפל נשאר עמום, מצב שמעצים את החרדה ומזמין הגנות, רגרסיה ותהליכי העברה כבסיס לעבודה הטיפולית, בהדרכה באמצעות EMDR על המדריך להיות ממשי ,לספק הסברים ומידע רחב ככל האפשר על תהליך העבודה והרציונאל שעומד מאחורי התהליך ולצמצם תהליכי העברה. כאשר נוצרת תקיעות או אי נוחות תוך כדי התהליך, יש לנסות לבדוק ברמת המציאות את מקור אי הנוחות ומהו האופן שבו יוכל המדריך לעזור למודרך לצלוח אותה, ולא להתעקש ולטפל בזה כתהליך של העברה והתנגדות דווקא.

מחד, יש לסמוך על התהליך ועל המודרך שיידע לנווט ולווסת את תכני החשיפה ואת גבולותיה כפי שעשתה דורית. מאידך, אני סבורה ששאלת הגבולות היא באחריות המדריך ושמתפקידו לשמור על האיזון העדין בין הדרכה וטיפול.

בחווייתי המודרכת ידעה לשים גבול ולווסת את עצמה, עד לאן להיכנס ומה לפתוח, וזאת במקביל להתמסרותה לתהליך. במהלך העבודה הייתי אני ערה ומודעת לאילו רמות של עומק ושל חשיפה להיכנס, איפה להתעקש ולדרוש ואיפה להרפות ולהציב גבול. לעתים חשתי שאני מוותרת מהר מדי, כשקלטתי אי נוחות אצל דורית לגבי התכנים שעלו בה וכיבדתי את גבולותיה. לעתים מקור אי הנוחות היה עמום, האם נבע מהתנגדות, או עקב תהליכי העברה והשלכה, או שמא בגלל אופי התכנים והרצון לשמור על גבולות החשיפה. בכל מקרה את העמימות בדקנו בשלב מאוחר יותר.

התמודדות עם תקיעות
מצב תקיעות הוא תהליך שאינו מתפתח, או שרמת הקושי נשארת קבועה ולא קטנה. במצב כזה יש לעצור ולבחון מדוע התהליך תקוע, איך המודרך מפרש זאת ומה או מי יכול לסייע כדי לצאת מהמצב. מטרת הבירור והבדיקה הם לזהות את מקור התקיעות, לשחרר ולאפשר לתהליך להתקדם. הכרתה של דורית בפנטזיית ההצלה , במסר של המשפחה , לפיו היא המוצא האחרון וגורל המשפחה נתון בידיה , יחד עם האם שנושפת בעורפה, הפחד לאכזב שמא ינטשו את הטיפול , ההזדהות עם האב , ועודף האמביציה בניסיון לשכנע את הבן להכיר במאמצי אביו, כל אלה שיתקו אותה וכבלו את ידיה . ההבנות הללו עזרו לדורית לצאת מהתקיעות וניתן היה לראות מייד איך ה SUD יורד מרמת קושי 6 לרמת קושי 1-2.
כפי שדורית ביטאה זאת: "זאת לא המשפחה שלי... לא הכול תלוי בי... אני מוכנה להתעמת, לאתגר את הפחד הגדול שמשתק אותי ולקחת את הסיכון שיעזבו את הטיפול. שקט ושלווה ואמונה פנימית בכך שזה הכיוון הנכון להם. אם הם רוצים, שיהיו אתי בדרך שלי. אם הם לא רוצים, שיתנתקו..."

שמירת הרצף בתהליך
כיוון שהתהליך הטיפולי הוא דינאמי ולא סטאטי וממשיך ומתקיים גם בין מפגשי ההדרכה, חשוב לבדוק אם חלו שינויים בין המפגשים ומהם. לבדוק מחשבות, רגשות, תחושות, חלומות ופנטזיות שעלו. לבדוק את התמונה, הקושי, שאלת ההדרכה, הרגש ועוצמתו, האם הם עדיין רלוונטיים או שיש צורך להגדירם מחדש. לעיתים קורה שהקושי נותר בעינו, אך התמונה השתנתה, או שהרגש ועוצמתו השתנו וכו' . הבדיקה מאפשרת להמשיך מהנקודה בה נמצא המודרך בשעה הנוכחית, לאור ההתפתחויות שחלו בתוכו ומחוצה לו בין המפגשים.

יתרונות השימוש ב EMDR בהדרכה

ראשית, התשובה לשאלת ההדרכה, אם התהליך מתבצע כראוי, עולה מהמודרך, תוך כדי תהליך העיבוד כשהמדריך רק מוסיף משלו אם יש בכך צורך.

תוך כדי התהליך מתקיימת חזרה מתמדת לקושי ולשאלת ההדרכה, כך שהמעורבים בתהליך ממוקדים בהדרכה ושומרים על גבולותיה.
התהליך על פי המודל הזה, שעובר דרך החוויה של המודרך, מאפשר רמת מודעות גבוהה, הפנמה מהירה של העיבוד ויישומו באופן מיידי. התרשמתי שזהו תהליך מובנה, שהשפעתו מיידית והוא מוביל לתובנות עמוקות בתוך פרק זמן קצר יחסית. הוא מערב את החלק המנטאלי, הרגשי, התחושתי, כמו גם את הדמיון והוא מרובה ערוצים זמינים ונגישים.
זהו תהליך שעוזר לוויסות הרגשי ומחזק תהליך של מנטליזציה. הוא עוזר לשנות תפיסות שליליות לגבי העצמי ולבנות נרטיבים חיוביים.
בשל הקצב המהיר והתהליך הרגשי – אסוציאטיבי, הוא עלול ליצור אב ריאקציה מחד. ומאידך, העיבוד מאפשר שליטה, וויסות רגשי והקהיה רגשית, מפני שהוא יוצר ריחוק מעוצמת הרגש ומהאירוע.
בעוד שבהדרכה נורמטיבית מדברים "על" החוויה, בהדרכה בדרך זו עובדים "עם" החוויה, מתמקדים בעיבוד חוויתי של הקושי, דרך עבודת EMDR. ההדרכה בגישת ה-EMDR עוקפת הגנות ומחסומים ומאפשרת הגעה לשורשים, הפעלת היצירתיות, הדמיון והאינטואיציה. היא יוצרת תובנות עמוקות, מעצימה, מחזקת, מחזירה שליטה ותחושת מסוגלות וערך ומעמיקה חשיבה יצירתית.
המדריך הוא שותף לדרך ולתהליך ההעצמה של המודרך ואינו מהווה סמכות על, שעל פיה יישק דבר. זהו תהליך שנותן מקום של כבוד ואמון במודרך וביכולתו לזהות את השאלה ולענות עליה מתוך התבונה הפנימית שלו, בלי לכפות עליו תשובות חיצוניות, בדרך זו ההדרכה היא תהליך של למידה מתוך שותפות ואחריות הדדית.

מודל הדרכה זה מזוהה עם הגישה שמקפידה לשמור על המרחב האוטונומי של המודרך תוך עידודו למצוא את דרכו בעצמו, לקראת עצמאות וזהות ייחודית, בלי לכפות עליו את חלקו הנורמטיבי של המדריך. זו גישה שרואה בהדרכה תהליך התפתחותי משותף והדדי של האישיות[41]. המדריך מספק את "מגרש המשחקים"[42] ומאפשר למודרך למצוא את דרכו, בלי לספק תשובות. הוא הדמות שמאחורי הקלעים ומשם הוא תומך במטפל ומטפח אותו בשקט[43]. בתהליך הזה, כמו בטיפול, המדריך ממעט להתערב בתהליך העיבוד אלא אם כן התהליך נתקע, משום שהוא מכיר ומוקיר את יכולת הריפוי הטבעית. גם במצב זה, ההתערבות היא מזערית וזאת כדי לאפשר את התהליך הטבעי של עיבוד הקושי[44] .

מהמשובים של דורית:
על השיטה:
- "המוקד בהדרכה הוא הקשיים שלי כמטפלת, התהליך נותן הבנות, קישורים והסברים, תוך הבנת התהליך המקביל כאן ועכשיו". " כמטפלת אני עובדת עם תובנות שכליות ובתהליך הזה פגשתי את תובנת הגוף. למרות שכנראה אפשר להגיע לאותן תובנות בהדרכה רגילה, בתהליך הזה ראשית מתקיימת החוויה ורק לאחר מכן התובנה. הלמידה באמצעות החוויה היא שימושית יותר, כך אני לומדת טוב יותר. כל מה שלמדתי בדרך חווייתית היה נגיש יותר, אני אוהבת שלמידה נעשית דרך החוויה. יש בדרך העבודה הזו משהו שמאיץ את התהליך, הגישה פותחת את הדרך ללא מודע. הפתרון שנמצא על ידי המודרך בעצמו, הגעתי בעצמי להבנות ולתשובות. באמצעות השילוב בין רגש, לבין תחושה ומנטליזציה, התאפשרו לי עיבוד והפנמה טובים יותר. בתחילה זה נוגע בחוויה ורק מאוחר יותר בהבנה וכך זה עוצמתי יותר". "גם בהדרכה רגילה כנראה הייתי מגיעה לתובנות דומות, השאלה היא איזו תובנה מובילה מהר יותר לשינוי ברמת ההתערבות? איזו תובנה משפיעה ויש לה השפעה חזקה יותר?"
- : "כמה מהר הדברים עולים כשעובדים באופן הזה, התהליך עזר לי לזהות את החרדה ולהתחבר אליה ממקום אחר. זה עזר לי להתחבר לחרדות שלי לקראת התחלה של קבוצת הדרכה חדשה. הדברים עובדים מאד מהר. זה משחרר מאד ומאיץ את התהליך..."
- "התהליך מפתיע, זורק רחוק מאד ופוגע... הולך וחוזר כמו פריזבי, אם יודעים לזרוק אותו נכון."
עלי:
- "ההובלה וההתעקשות שלך לבצע את התהליך במלואו ולא לוותר, עם כל ההקדמה שכללה הרפיה ומקום בטוח, מהווה עבורי מודל, כי אני נוטה לוותר מהר. המקום הבטוח חיבר אותי לתכנים ולאסוציאציות שעלו והוא היה חשוב לתהליך."
- "התהליך ענה על שאלת ההדרכה, נתן לי בטחון ביכולת ובמשאבים שיש לי וסייע לי להכיר בכוח שלי ובכך שהמטופל לא יכול להרוס אותי. התהליך עזר לי מבחינה גופנית, עכשיו אני פחות בלחץ כשאני יושבת איתם. אין לי את המועקה שהייתה."

האינדיקציות להתאמה לתהליך
הדרכה מסוג זה מתאימה לשלב מתקדם בהדרכה, שמתמקדת באישיות המודרך ובתהליך האישי שהוא עובר בהדרכה או בטיפול. התהליך דורש בשלות, בגרות וניסיון מקצועי של המדריך והמודרך כאחד. מודרכים בשלים, בעלי ניסיון וביטחון אישי ומקצועי, כאלה היכולים להתמסר לתהליך, בעלי יכולת יצירתית, דמיון ואינטואיציה, שאינם חוששים מחשיפה ומשיתוף רגשי, בעלי מודעות עצמית, סקרנות, פתיחות ורצון להשתמש בכלי לא שגרתי וייחודי של EMDR.
דורית התמסרה לתהליך, התחברה לחוויה ולאסוציאציות, לתהליכי ההעברה וההעברה הנגדית, נגעה בתכנים אישיים, נעה בגמישות ובמודעות בין הרבדים ובין המעגלים השונים שלה, במינון ובעיתוי הנכונים שהיו מעוררי התפעלות. אני מניחה שזו פונקציה של אישיותה ומקצועיותה של דורית, כמו גם של היותה מטפלת ומדריכה מיומנת ובשלה בעצמה. להבדיל ממודרך חדש, שיהיה זקוק ליותר ויסות והכוונה מצד המדריך.

הדרכה מסוג זה, מתאימה פחות למודרכים בתחילת דרכם, שעסוקים בגיבוש ובניית זהותם המקצועית, אשר רמת החרדה שלהם גבוהה והם זקוקים להדרכה שמתמקדת במטופל, בהדרכה מובנית, דידקטית עם יידע מקצועי רחב, מיומנויות וטכניקות טיפול. גם למודרכים בעלי צורך גבוה בשליטה וקשיי חשיפה וקשיים בגילוי רגשי עם נטייה להצפה רגשית שזקוקים לגבולות, דרך זו אינה מומלצת עבורם בשל העובדה ש EMDR עובד באמצעות תהליך חוויתי אסוציאטיבי.

על המדריך, על פי המודל הזה, להיות מיומן מאוד ובעל ניסיון רב בהדרכה ובטיפול, בשל, בוגר, יצירתי ומומחה בגישת ה EMDR. עליו ליצור תשתית של ביטחון ואמון, ביחסיו עם המודרך ולעזור לו להתחבר דרך טכניקות ייחודיות שלEMDR למשאבי הכוח שלו. עליו לזהות תוך כדי תהליך את הגבול בין הדרכה ובין טיפול ולחזור ולנתב שוב ושוב לשאלת ההדרכה. עליו להיות מיומן במגוון הערוצים שמציע הEMDR על מנת להרחיב ולהעמיק את התהליך, לשאול שאלות מנחות תוך כדי התהליך שנובעות ממנו ועשויות לקדמו, לזהות תקיעות ולסייע בפתרונן. לעזור להמשיג את החוויה ולעשות הקשרים של החומרים שעולים. את ההבנות לתרגם לרמה אופרטיבית, שתענה על שאלת ההדרכה.

כמדריכה חשתי שההדרכה באמצעות הEMDR - מרגשת, רבת עוצמה, מעמיקה את הלמידה והחוויה ומעמיקה את יחסי המדריך- מודרך, בשל התהליך החוויתי והאינטנסיבי המשותף שעברתי עם המודרכת, שנשזרו בו מודעות, זרימה, חשיפה, התמסרות ויצירתיות.

סיכום
המודל אותו אני מציעה משלב את גישת ה EMDR וגישת אימגו בהדרכה על טיפול ועל הדרכה. האימגו עוזר לזהות את הקושי ולנסח אותו לשאלת ההדרכה שהופכת ל target לפי הEMDR . הדגש בהדרכה הוא על התפתחות אישיותו של המודרך והתהליך האישי שלו בהדרכה או בטיפול. באמצעות הEMDR נעשה עיבוד חוויתי קוגניטיבי של הקושי שהמודרך מציג . תוך התהליך מזוהים תקיעויות, תהליכי העברה, העברה נגדית, הזדהות השלכתית ותהליכים מקבילים שעוזרים למודרך להגיע להבנות ותובנות הקשורות לקושי האישי והמקצועי ולתרגם הבנות אלו להתערבויות בתהליך ההדרכה או הטיפול. ייחודיות המודל בכך שהלמידה נעשית דרך החוויה שמומשגת ועוברת תהליך של מנטליזציה, תוך שמירה על המרחב האוטונומי של המודרך ועידודו למצוא את דרכו הייחודית ולפתח את פוטנציאל ההדרכה שבו ואת כישוריו כמדריך באמצעות תהליך הEMDR.



[1] המאמר עוסק ב"הדרכה על הדרכה" וב"הדרכה על מטופל" , ומעתה ואילך בכל מקום בו מצוין הדרכה הכוונה לשתי האפשרויות כאחת.
[2] EMDR – Eye Movement Desensitization and Reprocessing
[3] REM - Rapid Eye Movement
[4] "שאלת מומחה" לפי גישת האימגו
[5] target– הנושא או הזיכרון שנבחר לטיפול.

[6] שרייבר, ד' ס' ( 2004). ללא פרויד וללא פרוזאק. תל אביב, מטר.
[7] חילוף חומרים בגוף החי
[8] Shapiro, F. (2001). Eye Movement Desensitization and Reprocessing (2nd ed.). NY: The Guilford Press
[9] שני חלקי המוח.
[10] כהן, א', ולהד, מ' (2000). טיפול בשיטת EMDR במקרה פוסט טראומתי. שיחות, י"ד(3).
[11] picture – התמונה המייצגת את החלק הקשה של האירוע.
[12] NC – Negative Cognition, אמונה עצמית שלילית.
[13] PC – Positive Cognition, היגד חיובי ביחס לעצמי.
[14] Validity of Cognition - VOC – מידת תקפותה של הקוגניציה החיובית
[15] SUD –Subjective Unit of Disturbance, דירוג הרגשות, עוצמת ההפרעה ואי-הנוחות המורגשת ביחס לאירוע.
[16] Body Scan – דיווח על תחושת גוף לחיזוק ושחרור
[17] Location of Body Sensation – מיקום התחושה בגוף
[18] Desensitize – תהליך עיבוד אסוציאטיבי של החוויה הטראומתית או האירוע באמצעות גירוי בילטראלי
[19] מעוררי קשב
[20] Installation – חיבור בין האמונה החיובית לאירוע או לזיכרון המקורי
[21] IMAGO - הדימוי של אדם או של חפץ, תמונה מנטאלית. מיזוג התכונות של ההורים ושל מטפלים משמעותיים אחרים. הנדריקס, ה' (1999). לבסוף מוצאים אהבה . ת"א: אחיאסף.
[22] הנדריקס, ה' ( 1993) לשמור על האהבה הזאת: לקראת זוגיות. ירושלים: אחיאסף.

[23] קרון, ת' ( 1994). דילמות, גישות ודגמים. בתוך: קרון ת' וירושלמי ח' (עורכים). הדרכה בפסיכותרפיה. ירושלים: ספרים.
[24] Bromberg (1984). בתוך קרון וירושלמי. ראה לעיל 23.
[25] Melchiode (1977), Langs (1984). ראה לעיל 23.
[26] Grinberg (1990). בתוך קרון וירושלמי, ראה לעיל 23.
[27] Rioch 1980, ראה לעיל 23.
[28] ברמן, ע' (1988). הליבון המשותף של יחסי מדריך מודרך בהיבט של הדרכה דינמית. שיחות , ג(1), עמ' 20-13 .
[29] כל פסקה היא סט - כל סט מסומן במקף ובין סט לסט ישנן 23 תנועות עיניים.

30 PC : "אני זורמת איתם, משחררת, הולכת איתם, עם הקצב שלהם... מרפה"

31 יאלום, א' ולשץ', מ' (2006). טיפול קבוצתי תיאוריה ומעשה. ירושלים: כנרת.
[32] Alonzo ,1985 (ראה לעיל 23)
[33] Kovas, 1936 (ראה לעיל 23)
[34] Abroms, 1977 (ראה לעיל 23)
[35] Allen, J.G.Fonagy, P. & Bateman, A.W. (2008). Metalizing in clinical practice. Arlington, USA: American Psychiatric Publishing

[36] קרון, ת' (1994). תלת שיח: המימד הדיאלוגי ביחסי מטופל-מטפל. בתוך: קרון, ת' וירושלמי, ח' (עורכים). הדרכה בפסיכותרפיה. ירושלים: ספרים.
[37] ראה 32 לעיל
[38] ראה 31 לעיל
[39] Grinberg 1990, melchiode 1997 (ראה 23 לעיל)
[40] ארליך, ש' (1994). בתוך: קרון, ת' וירושלמי, ח' (עורכים) הדרכה בפסיכותרפיה. ירושלים: ספרים.
[41] Bromber 1984 (ראה 23 לעיל).
[42] 2 Levenson 198(ראה 23 לעיל).
[43] ) Alonzo 1985ראה 23 לעיל)
[44] אורן, א' (2003). EMDR. http:q//www.hebpsy.net/articles.aps?id=35
 

מה באגודה?

  • מה חדש